מאת מערכת אי- מד

במטופלים א-סימפטומטיים עם היצרות חמורה של הקרוטיד ושאינם נמצאים בסיכון ניתוחי גבוה , צינתור לא  היה נחות בהשוואה לניתוח להסרת הרובד הטרשתי (endarterectomy) במעקב של שנה אחת אחרי יעדי המחקר המרכזיים שכללו מוות, שבץ או אוטם שריר הלב.

ברקע מסבירים החוקרים כי מחקרים קלינים קודמים הצביעו על כך שביצוע צינתור בעורק הקרוטיד ביחד עם מכשיר הלוכד ומסיר את הרובד הטרשתי (‘הגנה אמבולית’) מהווה חלופה אפקטיבית לניתוח אנדרטרקטומי של הקרוטיד במטופלים עם סיכון ממוצע או גבוה לסיבוכים ניתוחיים.

במחקר הנוכחי בוצעה השוואה בין צינתור עם הגנה אמבולית לניתוח אנדרטרקטומי במטופלים עד גיל 79 שסבלו מהיצרות חמורה בקרוטיד אך היו א-סימפטומטיים (כלומר, ללא הסטוריה של שבץ, TIA , או חסימת עורק בעיין (amaurosis fugax) במהלך 180 הימים שקדמו לגיוסם למחקר) ולא נחשבו כבעלי סיכון גבוה לסיבוכים ניתוחיים.

המחקר היה מתוכנן לגיוס 1,658 משתתפים אך הופסק בטרם זמנו, לאחר גיוס של 1,453 משתתפים שעברו רנדומיזציה בשל קצב גיוס איטי. המטופלים היו במעקב לתקופה של עד 5 שנים. יעד המחקר המשולב כלל מוות, שבץ, או אוטם שריר הלב בתוך 30 יום לאחר הפרוצדורה, או שבץ סילאטרלי בתוך שנה . יעד זה נבחן בתוך מרווח חוסר נחיתות של 3% .

החוקרים מדווחים כי הטיפול הצינתורי לא היה נחות לאנדרטרקטומי  בהתייחס ליעד המחקר המשולב (3.8% לעומת 3.4% , ו- P=0.01  עבור חוסר נחיתות) .

שיעורי השבץ או התמותה בתוך 30 יום היו 2.9% בקבוצת הסטנטים ו-1.7% בקבוצת האנדרטרקטומי ,(P=0.33) .

בתקופה שלאחר 30 יום מהפרוצדורה ועד 5 שנים, שיעור המטופלים שלא סבלו משבץ איפסילטרלי היה 97.8% בקבוצת הסטנטים ו-97.3% בקבוצת האנדרטרקטומי (p=0.51) , ושיעור ההשרדות הכולל עמד על 87.1% ו-89.4% בהתאמה. (p=0.21) .

השיעור המצטבר לתקופה של 5 שנים ללא שבץ היה 93.1% בקבוצת הסטנטים ו-94.7% בקבוצת האנדרטרקטומי (p=0.44) .

מסקנת החוקרים היא שבמחקר זה שכלל מטופלים א-סימפטומטיים עם היצרות חמורה של הקרוטיד, ואשר לא היו בסיכון ניתוחי גבוה, הטיפול הצינתורי לא היה נחות בהשוואה לאנדרטרקטומי בהתייחס לשיעורי ההגעה ליעדי המחקר המרכזיים לאחר שנה. באנליזה לאורך 5 שנים , לא נמצאו הבדלים מובהקים בין שתי הקבוצות באשר לשיעורי השבץ שאינם קשורים לפרוצדורה, סך אירועי שבץ, והישרדות כוללת.