בפתח המאמר מדגישים החוקרים כי להיענות לטיפול נוגד הקרישה משמעות קריטית בהצלחת הטיפול בפירפור פרוזדורים, כאשר לפי דיווחים שונים עולה כי שיעורי הפסקת הטיפול באנטגוניסטים של ויטמין K הגיעו לסדרי גודל של 30% ויותר בשנה הראשונה ועד ל-50% בתוך 3 שנים.
ע”פ מאמר המציג נתוני רשם המתפרסם לאחרונה ב- Europaceעולה שההיענות לטיפול באמצעות rivaroxaban (קסרלטו, באייר) היא גבוהה, עם שיעור הפסקת טיפול של 15% בשנה הראשונה, ומעט הפסקות טיפול לאחר מכן.
ברקע מציינים החוקרים כי השימוש בריברוקסבן בעולם כטיפול למניעת שבץ במטופלים עם פרפור פרוזדורים (SPAF) נמצא בעלייה, אך מעט ידוע עדיין על שיעורי הפסקת טיפול והסיבות להפסקת הטיפול היומי. החוקרים עשו שימוש בנתונים של רשם פרוספקטיבי, לא התערבותי של טיפול פומי נוגד קרישה בכדי להעריך את שיעורי ההתמדה והפסקת הטיפול בריברוקסבן כטיפול SPAF בקרב 2,600 מטופלים תוך שימוש באנליזה מסוג קפלן מאייר להערכת הזמן עד לאירוע ראשון.
הסיבות להפסקת הטיפול בריברוקסבן הוערכו. בוצעה גם הערכת גורמי סיכון בסיסיים עבור הפסקת טיפול תוך שימוש במודל רגרקסיה מסוג COX .
בין אוקטובר 2011 ואפריל 2014 גוייסו 1,204 מטופלי SPAF עם ריברוקסבן (מהם 39.3% הועברו מטיפול קודם באנטוגניסטים של ויטמין K (VKAs) , ו-60.7% היו מטופלים חדשים בנוגדי קרישה. מהם, 223, מטופלים (18.5%) הפסיקו את הטיפול בריברוקסבן במהלך תקופת המעקב (חציון של 544 ימים) אשר תורגם להפסקת טיפול של 13.6 (ברווח בר סמך בין 11.8-15.4) לכל 100 שנות מטופל.
הסיבות השכיחות ביותר להפסקת טיפול היו סיבוכי דימום (30% מכלל הפסקות הטיפול), ולאחר מכן תופעות לוואי אחרות (24.2%) ואבחנה של מקצב סינוס יציב (9.9%).
היסטוריה של אי ספיקת לב כרונית היוותה גורם חיזוי מובהק להפסקת טיפול בריברוקסבן עם סיכון יחסי של 1.43 (בטווח 1.09-1.87) וכן גם סוכרת (סיכון יחסי של 1.39, בטווח 1.06-1.82) . לאחר הפסקת הטיפול בריברוקסבן מטופלים קיבלו טיפול נוגד טסיות (31.8%) , VKA (24.2%) , או טיפול נוגד קרישה פומי חדש אחר (18.4%) , הפרין (9.9%) או ללא טיפול כלשהוא (15.7%).
מסקנת החוקרים היא שנתונים אלה מעידים על היענות גבוהה כוללת לטיפול בריברוקסבן עם שיעור הפסקת טיפול של 15% בלבד בשנה הראשונה, ומעט הפסקות טיפול נוספות לאחר מכן. לכך לדעת החוקרים חשיבות רבה שכן ההיענות לטיפול נוגד קרישה היא גורם חיוני בהשגת הגנה ארוכת טווח מפני שבץ במטופלים עם פירפור פרוזדורים. נתונים אלה לדעת החוקרים יכולים להעניק ביטחון לרופאים המטפלים בכך שריברוקסבן נמצאה כטיפול עם היענות גבוהה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!