תוצאות מחקר ה-IMPROVE IT הוצגו כעת לראשונה בכנס איגוד הלב האמריקאי (AHA) והדגימו כי הוספת Ezetimibe (איזטרול, MSD) הובילה להפחתה מובהקת בסיכון לאירועים קרדיווסקולרים בהשוואה לטיפול בסטטינים בלבד בקרב מטופלים בסיכון קרדיווסקולרי בינוני עד גבוה.
ברקע מציינים החוקרים כי הפחת רמות LDL כולסטרול באמצעות סטטינים הוכחה כמפחיתה סיכון קרדיווסקולרי במטופלים עם מחלת לב כלילית, בין אם הטיפול מתחיל במהלך השלב הכרוני היציב או בעת האירוע הכלילי החד. עד כה לא היה ידוע אם הוספת אזטמיב לטיפול בסטטינים עשוייה להפחית את הסיכון לאירועים קרדיווסקולרים. מחקר ה-IMPROVE-IT נועד לענות על שאלה זו. המחקר היה רב מרכזי , אקראי, כפול סמיות, ונועד כאמור לבחון את ההיפותזה כי הוספת אזטמיב לטיפול בסטטינים עשויה לשפר את התוצאות הקרדיווסקולריות בהשוואה לטיפול בסטטינים בלבד, במטופלים לאחר אירוע קורונרי חד (ACS)
במחקר השתתפו כ-18,000 מטופלים שגויסו בין אוקטובר 2005 ליולי 2010 , בדרגת סיכון קרדיווסקולרי בינוני-גבוה, לאחר שיוצבו בעקבות ACS והיו עם רמות LDL כולסטרול של בין 50-125 מ”ג/ד”ל (או 50-100 מ”ג/ד”ל במידה וקיבלו טיפול קודם להורדת LDL כולסטרול).
המטופלים חולקו אקראית לקבוצה שקיבלה סימבסטטין 40 מ”ג או סימבסטטין 40 מ”ג + אזטמיב 10 מ”ג. מינון סימבסטטין הועלה עד ל-80 מ”ג ליום בהתאם לצורך באופן כפול סמיות.
יעד המחקר המרכזי היה הופעת אירוע ראשון של מוות קרדיווסקולרי, אוטם שריר הלב לא קטלני, אישפוז חוזר בשל תעוקה לא יציבה, רהוסקולריזציה (לאחר 30 יום מהרנדומיזציה) כלילית, או שבץ.
המטופלים היו במעקב של מעל 2.5 שנים עד להגעה לשלב שבו 5,250 מטופלים חוו את היעד המרכזי של המחקר. זמן המעקב הממוצע היה 5.68 שנים.
להלן התוצאות המרכזיות של המחקר:
Primary End Point and Individual Components (7-Year Event Rates)
תוצאות קליניות | סימבסטטין, n=9077 (%) | סימבסטטין/אזטמיב n=9067 (%) | P |
היעד המרכזי של המחקר (מוות קרדיווסקולרי, אוטם שריר הלב לא קטלני, תעוקה לא יציבה, רהוסקולריזציה, שבץ) | 34.7 | 32.7 | 0.016 |
תמותה מכל סיבה | 15.3 | 15.4 | 0.782 |
אוטם שריר הלב | 14.8 | 13.1 | 0.002 |
שבץ | 4.8 | 4.2 | 0.052 |
שבץ איסכמי | 4.1 | 3.4 | 0.008 |
תעוקה לא יציבה | 1.9 | 2.1 | 0.618 |
רהוסקולריזציה כלילית | 23.4 | 21.8 | 0.107 |
כפי שניתן לראות ההבדלים ביעד המחקר המשולב היו מובהקים סטטיסטית, וכך גם לגבי אוטם שריר הלב ושבץ איסכמי.
מס’ החולים בהם יש לטפל במשך 7 שנים בכדי למנוע הגעה ליעד המחקר המרכזי היה 56 (NNT=56) .
הסיכון היחסי להגעה ליעד המחקר המרכזי בקבוצת האזטמיב היה 0.936 (ירידה יחסית של 6.4% ) כלומר, תוצאות המחקר מוכיחות שהתוספת של Ezetimibe הביאה לירידה נוספת של כ 20% בערכי LDL-C ולירידה של 6.4% בסיכון היחסי לאירועים קרדיווסקולארים.
החוקרים מציינים כי המחקר מחזק גם את הגישה לפיה “נמוך יותר טוב יותר” , כלומר ככל שהירידה של רמות LDL כולסטרול נמוכות יותר, התוצאות הקליניות טובות יותר.. המטופלים בקבוצת האזטמיב הגיעו לרמות LDL כולסטרל של 53.2 מ”ג/ד”ל לאחר שנה, לעומת 69.9 מ”ג/ד”ל בקבוצת הסימבסטטין בלבד, והרמות הללו נשמרו לאורך כל תקופת המחקר. בנוסף, המחקר נתן גם אישור לבטיחות הטיפול באזטמיב שכן לא היו הבדלים מובהקים בתופעות לוואי ואירועי בטיחות בין שתי הקבוצות.
לדעת החוקרים, הממצאים מחזקים את הגישה התומכת בהפחתת רמות LDL כולסטרול, ולשימוש באזטמיב לצורך השגת מטרה זו, והם סבורים שיש מקום לשקול שימוש בנתונים לצורך עדכון ההנחיות לטיפול בכולסטרול.
American Heart Association 2014 Scientific Sessions; November 17, 2014; Chicago, IL
למצגת המחקר
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!