דיכאון בנשים בגיל העמידה מלווה בסיכון גבוה יותר מכפליים לאירועים מוחיים, בהשוואה לנשים ללא דיכאון, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Stroke.  לדברי החוקרים, הממצאים רומזים לכך שהסיכון לאירועים מוחיים בנשים אלו משמעותי יותר מכפי שסברו בעבר.

לדברי החוקרים, מאחר וגורמי סיכון מסורתיים, דוגמת סוכרת ויתר לחץ דם, מספקים הסבר רק לחלק מהקשר, הם הניחו כי מנגנונים ביולוגיים עשויים לשחק תפקיד גם כן.

מדגם המחקר כלל כ-10,000 משתתפים, בגיל ממוצע של 52.5 שנים, שלקחו חלק במחקר ALSWH (Australian Longitudinal Study on Women’s Health). הנשים במחקר השלימו שאלונים בשנת 1998 וכל שלוש שנים במהלך מעקב במשך 12 שנים.

החוקרים קבעו כי שכיחות דיכאון נעה סביב 25.1%. אבחנת דיכאון נקבעה במידה והחולה נטלה תרופות נוגדות-דיכאון או בנוכחות מדד של 10 ומעלה לפי CESD-10 (Center for Epidemiological Studies Depression Scale).

במהלך המעקב, הנשים נשאלו עם אובחנו או קיבלו טיפול לאירועים מוחיים במהלך שלוש השנים האחרונות וכן נאספו נתונים אודות מקרי תמותה וגורמי תמותה.

החוקרים זיהו 177 נשים עם אירוע מוחי ראשון בחייהן, 5 מהם היו אירועים פטאליים, עם שכיחות אירועים מוחיים של 1.5%. מבין אלו, 143 נשים נכללו בניתוח הנתונים, שמצא קשר בין דיכאון ובין עליה של למעלה מפי שתיים בסיכון לאירועים מוחיים (יחס סיכויים של 2.41, p<0.001).

הקשר נחלש אך נותר מובהק סטטיסטית לאחר תקנון לגיל, מצב סוציו-אקונומי, אורח חיים וגורמי סיכון פיזיולוגיים לאירועים מוחיים (יחס סיכויים של 1.94, p<0.001).

כאשר החוקרים כללו גורמי סיכון מוכרים לאירועים מוחיים, ההשפעה נחלשה מעט. הם מסבירים כי ידוע כי הקשר כולל השפעות של יתר לחץ דם וסוכרת, אך אלו אינם מספקים הסבר לכלל הקשר שתועד.

מניתוח סטטיסטי עלה כי כאשר השתמשו בהגדרות אחרות לדיכאון, התוצאות היו דומות.

למרות שעלו טענות כי נוגדי-דיכאון עשויים בעצמם להביא לעליה בסיכון לאירועים מוחיים, ככל הנראה דרך אגרגציה של טסיות, המעלה את הסיכון לדימומים, הקשר בין תסמיני דיכאון ובין אירוע מוחי נותר כאשר החוקרים לא כללו נשים שנטלו טיפול בנוגדי-דיכאון.

למרות שהמומחים אינם יכולים להצביע איזה מנגנון אחראי בדיוק לקשר בין דיכאון ובין סיכון מוגבר לאירועים מוחיים בנשים בגיל העמידה, הם זיהו קשר בין IRIS ובין דיכאון במחלות לב, ומנגנון דומה עשוי לשחק תפקיד במקרה הנ”ל.

ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות זיהוי דיכאון כגורם סיכון הפיך לאירועים מוחיים. עם זאת, החוקרים מדגישים כי לרוע המזל, דיכאון אינו גורם סיכון מוכר לאירועים מוחיים ואינו מוזכר בהנחיות המרכזיות בנושא.

Stroke. Published online May 16, 2013

לידיעה במדסקייפ