במאמר שפורסם בכתב העת Stroke מדווחים חוקרים על תוצאות סקירה ספרותית ומטה-אנליזה המעידות על קשר בין טיפול בסטטינים ובין שיפור התוצאות בחולים לאחר אירועים מוחיים.
ברקע לסקירה מסבירים החוקרים כי ישנם נתונים סותרים בנוגע לקשר בין טיפול אקוטי בסטטינים בחולים לאחר אירועים מוחיים איסכמיים. חלק מהמחקרים דיווחו על שיפור ההישרדות והתוצאות התפקודיות עם טיפול בסטטינים, אך ממצאים אלו לא היו עקביים במחקרים נוספים. מומחים אחרים דיווחו על תוצאות פחות טובות בחולים שטופלו בשילוב של סטטינים וטיפול תרומבוליטי בשלב האקוטי לאחר אירוע מוחי, אם כי ממצאים אלו לא היו עקביים. מחקרים אקראיים גדולים להערכת טיפול אקוטי בסטטינים לאחר אירוע מוחי עשויים לפתור את הסוגיה, אך עלותם גבוהה ודורשת מספר שנות מחקר. מטה-אנליזה של המחקרים התצפיתיים והאקראיים הקיימים עשויה לסייע בהבהרת התוצאות הסותרות ולסייע בתכנון טוב יותר של מחקרים קליניים גדולים.
החוקרים שיערו כי טיפול בסטטינים בעת הופעת אירוע מוחי איסכמי מלווה בהישרדות טובה יותר ותוצאות תפקודיות טובות יותר בשלב מוקדם ומאוחר במהלך המעקב, וכי שילוב הטיפול עם תרומבוליזה משפיע על הקשר הנ”ל. במטרה לבחון את הנושא, הם ערכו סקירה סיסטמית ומטה-אנליזה של מחקרים, עם סך כולל של 113,0148 משתתפים (27 מחקרים) ובחנו את הטיפול בסטטינים בעת הופעת האירוע המוחי (טיפול בסטטינים לפני אירוע מוחי) ותוצאות תפקודיות טובות (מדד Rankin של 0-2) ותמותה. ניתוח משני כלל טיפול בסטטינים לאחר האירוע המוחי בתוך 72 שעות מהאירוע המוח וטיפול תרומבוליטי.
החוקרים מדווחים כי במחקרים תצפיתיים, טיפול בסטטינים בעת הופעת האירוע המוחי לווה בתוצאות תפקודיות טובות לאחר 90 ימים (יחס סיכויים של 1.41, p<0.001), אך לא לאחר שנה אחת (יחס סיכויים של 1.12, P=0.31), ועם שיעורי תמותה נמוכים יותר לאחר 90 ימים (יחס סיכויים של 0.71, p<0.001) ולאחר שנה אחת (יחס סיכויים של 0.80, p=0.01).
במחקר האקראי-מבוקר היחיד שדיווח על תוצאות תפקודיות לאחר 90 ימים, טיפול בסטטינים לווה בתוצאות טובות (יחס סיכויים של 1.5, p=0.05). לא זוהתה ירידה בשיעורי התמותה במטה-אנליזה של נתונים משלושה מחקרים אקראיים ומבוקרים (P=0.9).
במחקרים להערכת חולים לאחר טיפול תרומבוליטי, הודגם קשר בין טיפול בסטטינים ובין עליה בשיעורי התמותה לאחר 90 ימים (יחס סיכויים של 1.25, p=0.03, שלושה מחקרים). עם זאת, הסיכון לא נותר לאחר תקנון לגיל וחומרת האירוע המוחי במחקר הגדול ביותר (יחס סיכויים של 1.14, 4,012 חולים).
החוקרים מדגישים כי אינם ממליצים על טיפול שגרתי בסטטינים להגנה חדה על תפקוד המוח, שכן הממצאים מבוססים ברובם על מחקרים תצפיתיים, עם מגבלות אינהרנטיות, ונותר עוד לקבוע אם לטיפול מוקדם מאוד בסטטינים לאחר אירוע מוחי איסכמי יש תועלת, בהשוואה להתחלת הטיפול בשלב מאוחר יותר במהלך האשפוז.
החוקרים מוסיפים כי הנתונים אינם מעידים כי יש לדחות טיפול תרומבוליטי בחולים המועמדים לטיפול ומטופלים בסטטינים. הנתונים תומכים בעריכת מחקרים גדולים ואקראיים להערכה נוספת של הבטיחות והיעילות של טיפול בסטטינים במקרים של אירועים מוחיים חדים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!