מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהדורת אוקטובר של Stroke עולה כי טיפול תרומבוליטי מלווה בסיכון מוגבר לדימום תוך-מוחי בחולים עם שבץ איסכמי חד מעל גיל 80.
שיעורי התמותה בעקבות טיפול תרומבוליטי היו גבוהים יותר בחולים מבוגרים יותר, בהשוואה לחולים צעירים, אך למרות שדימום תוך-מוחי ניבא תמותה במבוגרים, הטיפול התרומבוליטי בפני עצמו לא ניבא את הסיכון לתמותה.
למרות שאין איסור על מתן טיפול תרומבוליטי בשבץ איסכמי חריף בקשישים, על רופאים לנקוט משנה זהירות מפני הסיבוכים האפשריים, כולל דימום תוך-מוחי.
מרבית המחקרים להערכת טיפול תרומבוליטי בשבץ איסכמי חריף לא כללו חולים קשישים, למרות העובדה שכמחצית מכל אירועי השבץ תועדו באלו מעל גיל 70 ובקרוב לרבע מאלו מעל גיל 85.
החוקרים התבססו על נתוני NIS (National Inpatient Sample) ובחנו את הסיכונים של טיפול תרומבוליטי, כולל דימום תוך-מוחי ותמותה, ב-524,997 חולים שאושפזו בשל שבץ איסכמי חריף בין 2000 ו-2006. 143,093 חולים (27.2%) היו מעל גיל 80. מבין 7950 החולים שקיבלו טיפול תרומבוליטי, 1659 חולים (20.9%) היו מעל גיל 80 ו-6291 (79.1%) היו בין הגילאים 18-80 שנים.
שיעורי התמותה עמדו על 10.1%, ובאופן לא-מפתיע, היו גבוהים יותר באוכלוסיה המבוגרת (12.8% לעומת 9.0%, p<0.0001). בדומה למחקרים קודמים, שיעורי הטיפול התרומבוליטי בקבוצה כולה היו נמוכים (1.51%), וירדו עוד יותר בקרב אלו מעל גיל 80 (1.05%).
בקרב אלו שקיבלו טיפול תרומבוליטי, תועדה עליה קלה בשיעור אירועי דמם תוך-מוחי בקשישים, בהשוואה לצעירים. בדומה, שיעורי התמותה באשפוז היו גבוהים יותר בקבוצת הקשישים שקיבלו טיפול תרומבוליטי, בהשוואה לחולים צעירים יותר.
החוקרים מדווחים על שיעורי תמותה גבוהים על-רקע טיפול תרומבוליטי בשתי קבוצות הגיל; לפיכך, בניתוח רב-משתנים לא הצליחו להדגים קשר בין תמותה ובין קטגורית הגיל. מניתוח סטטיסטי עולה כי קשר בין דימום תוך-מוחי ובין שיעורי תמותה גבוהים יותר, אך לא כך היה עם טיפול תרומבוליטי.
מומחים בתחום מציינים כי מחקרים להערכת טיפול תרומבוליטי בקשישים העלו תוצאות סותרות.
אמנם נתוני ה-NIS מוגבלים בחלקם, אך הם מספקים הצצה לנטייה למתן טיפול תרומבוליטי. החוקרים מדווחים כי למרות המחלוקת סביב מתן טיפול תרומבוליטי לקשישים, במשך הזמן שיעור הטיפולים התרומבוליטיים בקשישים עלה; השיעור הנמוך ביותר תועד בשנת 2000 (0.63%) והשיעור הגבוה ביותר תועד בשנת 2005-2006 (1.28%).
שיעורי הטיפולים התרומבוליטיים היו הגבוהים ביותר בבתי חולים אוניברסיטאיים. בבתי חולים אוניברסיטאיים, שיעורי הטיפולים התרומבוליטיים עלו באופן עקבי, מ-0.77% בשנת 2000 ל-2.87 בשנת 2006 (p<0.001).
בבתי חולים לא-אוניברסיטאיים השיעור נותר ללא שינוי בין 2000 ו-2004, אך עלה ל-0.94% בשנת 2005 והגיע ל-1.18% בשנת 2006.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!