מתוצאות מחקר חדש שפורסמו ב-Circulation עולה כי המשך טיפול בקומדין (Warfarin) במהלך אבלציה בצנתור לטיפול בפרפור פרוזדורים, בשילוב עם צנתר OIC (Open Irrigated Catheter), מפחיתים את הסיכון לשבץ או TIA (Transient Ischemic Attack) סביב הטיפול, ללא עליה משמעותית בסיכון לדימומים.
במסגרת המחקר התצפיתי ביקשו החוקרים לבחנו שינויים בפרוטוקול הפרוצדורה, העשויים להשפיע על הסיכון לשבץ ודימומים במהלך אבלציה בצנתור לטיפול בפרפור פרוזדורים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הסיכון לשבץ נע סביב 1%-5% במהלך אבלציה בצנתור לטיפול בפרפור פרוזדורים, והם ביקשו לבחון את ההשפעה של שילובים שונים של סוג צנתרים וטיפול נוגד-קרישה על הסיכון הנ”ל.
החוקרים התבססו על מאגר נתונים פרוספקטיבי מתשעה מרכזים רפואיים, שערכו את הפרוצדורה בקביעות. המשתתפים חולקו לשלוש קבוצות בהתאם לפרוטוקול בשימוש: אבלציה עם צנתר 8 מ”מ עם הפסקת הטיפול בקומדין (קבוצה א’), אבלציה עם צנתר OIC והפסקת הטיפול בקומדין (קבוצה ב’), ואבלציה עם צנתר OIC והמשך טיפול בקומדין (קבוצה ג’).
בקבוצות א’ ו-ב’, הטיפול בקומדין הופסק שלושה ימים טרם הפרוצדורה וניתן טיפול ב-Enoxaparin (קלקסן); לכל החולים ניתן בולוס הפרין במהלך הפרוצדורה עצמה. היעדים שנבחנו כללו אירועי שבץ או TIA וסיבוכי דמם, במהלך הפרוצדורה ועד 48 שעות לאחר הפרוצדורה.
הסקירה כללה 6,454 חולים: 2,488 בקבוצה א’, 1,1348 בקבוצה ב’ ו-2,618 חולים בקבוצה ג’, כאשר המשתתפים בקבוצה ג’ היו חולים יותר בכלליות. ממוצע ערכי INR במהלך הפרוצדורה עמד על 2.68 בקבוצה ג’. שיעור אירועי שבץ / TIA היה נמוך בכלליות, עם 27 חולים בקבוצה א’ (1.1%), 12 חולים בקבוצה ב’ (0.9%) וללא מקרי שבץ/TIA בקבוצה ג’.
שיעור הסיבוכים המג’וריים היה דומה בשלוש הקבוצות, ללא הבדל מובהק בין הקבוצות: שכיחות דימומים מג’וריים עמדה על 0.4%, 0.8% ו-0.4%, בהתאמה (p>0.05) ושיעור התפליטים הפריקרדיאליים עמד על 0.4%, 0.8% ו-0.5%, בהתאמה (p>0.05).
החוקרים מסכמים וכותבים כי בסדרת המקרים הנוכחית, המשך טיפול תרפויטי בקומדין במהלך אבלציה בצנתור לטיפול בפרפור פרוזדורים, עם שימוש בצנתר OIC, מפחיתים את הסיכון לאירועי שבץ או TIA סביב הפרוצדורה, ללא עליה משמעותית בסיכון לדימומים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!