הפסקת הטיפול באספירין במינון נמוך מלווה בסיכון מוגבר משמעותית לשבץ איסכמי ו-TIA (Transient Ischemic Attack) בחולים עם מחלה קרדיווסקולארית או צרברווסקולארית ברקע, כך עולה מתוצאות כנס ESC (European Stroke Conference).
לדברי החוקרים, אספירין במינון נמוך הוא הטיפול הסטנדרטי למניעה שניונית של מחלה איסכמית צרברווסקולארית. עם זאת, במחקרים קליניים, שיעורי הפסקת הטיפול באספירין נעו סביב 20%, בעוד שחלק מהמחקרים בבתי חולים הצביעו על סיכון מוגבר לאירועים קרדיווסקולאריים בעקבות הפסקת הטיפול באספירין במינון נמוך.
מטרת המחקר הנוכחי הייתה להעריך את ההשפעה של הפסקת הטיפול באספירין במינון נמוך על הסיכון לשבץ איסכמי או TIA.
החוקרים התבססו על נתוני THIN (The Health Improvement Network), ומדגם המחקר כלל 39,512 משתתפים בגילאי 50-84 שנים, שקיבלו מרשם ראשון לטיפול באספירין במינון נמוך (75-300 מ”ג ביום) למניעה שניונית של אירועים קרדיווסקולאריים.
המעקב לזיהוי מקרים של שבץ איסכמי או TIA עמד בממוצע על שלוש שנים. במהלך המעקב זוהו 673 מקרים של שבץ איסכמי או TIA. בנוסף נבחרו באקראי 5,000 ביקורות ללא היסטוריה של שבץ איסכמי או TIA.
ההיארעות הכוללת של שבץ איסכמי או TIA עמדה על 5.0 מקרים ל-1,000 שנות-מטופל, עם שיעור גבוה יותר בקרב נשים (5.5) בהשוואה לגברים (4.6). עם זאת, ההיארעות של שבץ איסכמי או TIA הייתה נפוצה יותר בחולים עם אבחנה קודמת של מחלה צרברווסקולארית (סיכון יחסי של 2.79) או פרפור פרוזדורים (סיכון יחסי של 1.71).
10.0% מהמשתתפים בקבוצת המקרים ו-7.5% מהביקורות הפסיקו את הטיפול באספירין 31-180 ימים לפני תאריך האינדקס. בהשוואה לחולים שנטלו בהווה אספירין במינון נמוך, באלו שהפסיקו את הטיפול תועד סיכון כולל מוגבר לשבץ איסכמי או TIA (סיכון יחסי של 1.40).
החוקרים מציינים כי בקרב חולים שהפסיקו את הטיפול, הסיכון לשבץ איסכמי או TIA לא היה קשור לאספירין במינון נמוך או למשך הטיפול. יתרה מזאת, חשיבות הסיכון לשבץ איסכמי או TIA לא נותרה בעקבות הפסקה ארוכה יותר של הטיפול באספירין במינון נמוך (עד שנה אחת).
מתוך כנס European Stroke Conference
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!