צריכה של טונה או דגים מבושלים, או צלויים אך לא מטוגנים או “בורגר דג” , מפחיתה את הסיכון לשבץ בקרב אוכלוסיה מבוגרת. כך עולה ממחקר חדש המתפרסם כעת ב-Arch Intern Med .

הקשר בין צריכת דגים לסיכון לשבץ נמצא כלא עקבי במחקרים קודמים, כנראה בגלל ההבדלים בסוג הדגים שנצרכו ונבדקו במחקרים. בנוסף, קשרים אלו לא נבחנו באופן מיוחד באוכלוסיה מבוגרת, אשר בה הסיכון לשבץ עשוי להיות גבוה וההשפעה של דיאטה פחות רגישה.

במחקר זה איפוא עקבו החוקרים אחר 4,775 מבוגרים מעל גיל 65 וללא רקע של מחלה סרברווסקולרית במצב הבסיס בשנים 1989-1990 . הצריכה התזונתית הוערכה על בסיס יומני ארוחות ושאלונים. בתת ניתוח שבוצע, צריכה של טונה, או דגים צלויים או מבושלים, אך לא דגים מטוגנים או בורגר דג, נבדקה עם רמות פוספוליפידים של חומצות שומניות ארוכות שרשרת מסוג 3 . אירעות של מקרי שבץ נבדקו באופן פרוספקטיבי.

במהלך של 12 שנות מעקב, דווח על 626 מקרי שבץ, כולל 529 מקרי שבץ איסכמי. בניתוח רב משתנים, צריכת טונה או דגים אחרים נמצאה באופן מובהק כבעלת יחס הפוך לאירועי שבץ ושבץ איסכמי, עם ירידה בסיכון של 27% . זאת כאשר צריכה של בין 1-4 פעמים בשבוע של דגים. לצרכני דגים של מעל 5 פעמים בשבוע נמצאה ירידה של של 30% בסיכון לשבץ בהשוואה לצרכנים של פחות מדג אחד לחודש.

בניגוד לכך, צריכה של דגים מטוגנים או דג-בורגר הייתה קשורה לעלייה באירעות של שבץ ושבץ איסכמי, ועלייה בסיכון של 44% בסיכון בהשוואה לנבדקים שצרכו סוגי דגים אלה פחות מפעם אחת בחודש.  צריכת דגים לא הייתה קשורה בשבץ מוחי מדמם.

החוקרים מסכמים שבאוכלוסיה מבוגרת, צריכה של טונה או דגים צלויים או מבושלים קשורה לירידה בסיכון לשבץ איסכמי. לעומת זאת צריכה של דגים מטוגנים או דג-בורגר קשורה דווקא לעלייה בסיכון לשבץ. תוצאות אלה מרמזות על כך שצריכת דגים עשוייה להשפיע על הסיכון לשבץ בגיל המבוגר. באשר למכניזם ולמנגנון הפעולה נדרשים מחקרים נוספים.

Arch Intern Med. 2005;165:200-206.