מתוצאות מחקר חדש עולה כי שחיינים במים פתוחים, המתחרים בתחרויות לטווח-ארוך של שחייה במים חמים , מצויים בסיכון למכת חום,
החוקרים מסבירים כי מכת חום עשויה להופיע גם בשחיינים, עם תת-הערכה אפשרית של הנתונים, ולהוביל למקרי תמותה של ספורטאים.
למרות שאין טמפרטורה מינימאלית של המים ומגבלת זמן מקסימאלית, שנועדו להפחית את התפתחות היפותרמיה בשחיינים תחרותיים, אין חוקים המגבילים את הטמפרטורה המקסימאלית של מים בה ספורטאים יכולים להתחרות.
החוקרים מתארים את הסיכון הרפואי הקשור במכת חום במהלך שחיה במים פתוחים, תוך התמקדות בתגובה הפיזיולוגית של שחיינים במהלך תחרויות למרחקים ארוכים, הנערכות במים חמים.
גורמים העשויים להביא לעליה בסיכון להתפתחות מכת חום כוללים טמפרטורה סביבתית גבוהה, פוטנציאל נמוך לקירור עצמי, עליה בקצב הוצאה אנרגטית ומסת גוף גדולה יותר עם אחוז שומן גוף גבוה יותר.
מחקרים שונים שבחנו החוקרים מצאו כי במהלך השחייה בעצימות גבוהה, פינוי זיעה אינו מופיע במים, וכי עיבוי ואידוי יביאו לעליה בצבירת חום כאשר טמפרטורת המים גבוהה יותר, או קטנה יותר, בהשוואה לטמפרטורת העור.
במחקר היחיד מסוגו, החוקרים הראו בעבר כי טמפרטורה רקטאלית של שחיינים במהלך מירוץ בן חמישה קילומטרים במים הפתוחים בטמפרטורה של 27 ו-32 מעלות צלזיוס, אך העליה הייתה משמעותית רק במחקר להערכת טמפרטורה של 32 מעלות צלזיוס.
לאור הממצאים לפיהם טמפרטורת הגוף עולה ב-1-2 מעלות צלזיוס בשחיינים המתאמנים או מתחרים בבריכות שחיה עם מים חמים יותר מ-32-33 מעלות צלזיוס, החוקרים מציעים מגבלה של 33 מעלות צלזיוס כטמפרטורה מקסימאלית אפשרית לתחרויות פתוחות.
החוקרים כותבים כי לספורטאים אין אפשרויות רבות להפחית את הסיכון למכת חום, ועל המארגנים של תחרויות השחייה להתחיל את התחרויות בשעות קרירות יותר של היום (מוקדם בבוקר או מאוחר בערב).
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!