במחקר חדש שהוצג בכנס ה-American College of Cardiology מדווחים חוקרים על תועלת נוספת לפעילות גופנית קבועה מניעת ירידה במסת שריר הלב, המופיעה באופן נורמאלי עם הגיל.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מסת שריר הלב, הנקבעת לרוב לפי מסת החדר השמאלי, מגיעה לשיא בשלב מוקדם במהלך החיים ויורדת עם הגיל.

החוקרים ערכו את המחקר במטרה לקבוע את ההשפעה של פעילות גופנית קבועה על השינוי במסת שריר הלב, ומצאו כי הקפדה על פעילות גופנית לאורך החיים עשויה לשמור על האלסטיות של שריר הלב. הם מציינים כי מאחר שתאי שריר הלב עוברים אטרופיה עם הגיל, הלב נחלש עם השנים, ומאבד מיכולתו להגיב לדרישות המוגברות כמו בעת פעילות גופנית, ובמקרים רבים, הדבר מובילה להקשחה של שריר הלב ע”י עליה יחסית בחלק של רקמת החיבור, בהשוואה לשריר הלב.

מדגם המחקר כלל 81משתתפים בריאים, בעלי אורח חיים סדנטרי, בגילאי 21-82 שנים ו-67 משתתפים בגיל 65 ומעלה שהקפידו על פעילות גופנית קבועה במהלך חייהם.הקבוצה השנייה חולקה לאלו שהתאמנו 2-3 פעמים בשבוע, 4-5 פעמים בשבוע ו-6-7 פעמים בשבוע. פעילות גופנית הוגדרה כפעילות אירובית במשך 20-25 דקות. המשתתפים במחקר עברו בדיקת MRI של הלב להערכת מסת שריר הלב ומסת החדר השמאלי.

מהתוצאות עולה כי בקבוצת המשתתפים הסדנטריים נרשמה ירידה במסת החדר השמאלי עם הגיל, מממוצע של 55 גרם למ”ר באלו בשנות השלושים לחייהם ל-24 גרם למ”ר באלו בשנות השישים לחייהם. מנגד, באלו שהקפידו על פעילות גופנית קבועה, מסת החדר השמאלי נותרה יציבה ואף גדלה, וזוהה קשר מנה-תגובה ברור עם היקף הפעילות הגופנית. באלו שהתאמנו 2-3 פעמים בשבוע, מסת החדר השמאלי נעה סביב 53 גרם למ”ר, ועלתה ל-62 גרם למ”ר באלו שהתאמנו 4-5 פעמים בשבוע ול-68 גרם למ”ר באלו שהתאמנו 6-7 פעמים בשבוע.

תוצאות דומות תועדו עם קליטת החמצן המקסימאלית. בקבוצת המשתתפים הסדנטריים נרשמה ירידה קבועה עם הגיל, אך מנגד, בקבוצה הפעילה תועדה עליה עם עליה ברמת הפעילות הגופנית. בנבדקים מעל גיל 65 שנים, שהתאמנו 4-5 פעמים בשבוע, קליטת החמצן המקסימאלית הייתה גבוהה יותר בהשוואה לנבדקים סדנטריים מתחת לגיל 34.

מתוך הכנס השנתי של ה-American College of Cardiology

לידיעה במדסקייפ