תרגילים ספציפיים לכתף צריכים לשמש בכלל החולים עם תסמונת תפס כתף, כך עולה מתוצאות סקירה שיטתית ומטה-אנליזה שכללו 200 מחקרים להשוואת גישות שמרניות לטיפול בתסמונת תפס כתף. מהסקירה שפורסמה בכתב העת British Journal of Sports Medicine עולה כי לשילוב תרגילים עם טיפול ידני, ECSWT (Extracorporeal Shockwave Therapy) וטיפול לייזר ייתכן ערך מוסף קטן.
עדויות בעד או נגד מגוון גישות טיפול פיזיותרפי שלא כללו תרגילים לא היו מספקות והובילו את החוקרים להמליץ על גישו אלו רק בשילוב עם אימונים גופניים.
תסמונת תפס כתף הוגדרה בנוכחות פגיעה במבנים בחלל תת-אקרומיאלי, דוגמת דלקת גידי מסובבי כתף, קרע בעובי חלקי של מסובבי כתף ודלקת של הבורסה.
החוקרים זיהו עדויות באיכות נמוכה מאוד לפיהן:
1. להקלה על כאב ושיפור תפקוד, זריקות קורטיקוסטרואידים היו עדיפות על פני העדר התערבות, זריקת קורטיקוסטרואידים בהנחיית אולטרה-סאונד הייתה עדיפה על-פני זריקה ללא הדמיה, תרגילים נמצאו עדיפים על חוסר התערבות, תרגילים ספציפיים היו עדיפים על תרגילים לא-ספציפיים וחסימה עצבית הייתה עדיפה על ביקורת.
2. להקלה על כאב, טיפול ידני היה עדיף על חוסר התערבות או טיפול דמה, טיפול ידני בשילוב עם תרגילים גופניים היה עדיף על תרגילים בלבד (אך רק במעקב קצר), לטיפול ידני הייתה השפעה מייידית, טיפול לייזר היה עדיף על טיפול דמה.
3. לטווח תנועה פעיל פעיל, תרגילים היו עדיפים על פיזיותרפיה ללא תרגילים.
החוקרים מוסיפים כי נוגדי דלקת שאינם סטרואידים וקורטיקוסטרואידים היו עדיפים על פלסבו, אך ההשפעה של טיפולים אלו בהשוואה לתרגילים גופניים אינה ברורה. זריקות קורטיקוסטרואידים מהוות חלופה מהימנה רק כאשר תרגילים גופניים או גישות אחרות אינם אפשריים, כאשר ניתן לבחור בנוגדי-דלקת שאינם סטרואידים במידת הצורך, כתוספת לתרגילים גופניים.
לא היו עדויות מספקות בעד או נגד טיפול ב-Hyaluronate, שדה אלקטרומגנטי, TENS (Transcutaneous Electrical Nerve Stimulation), אקופונקטורה, פיברוליזה, טיפול בגלי מיקרו, נקודות לחץ מיופציאלי, פיזיותרפיה מקיפה, PRP (Platelet Rich Plasma), טיפול באור, עיסויים, גירוי חשמלי או אלקטרוליזה מילעורית בהנחיית אולטרה-סאונד.
Br J Sports Med 2017
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!