ממחקר חדש עולה כי קיבוע עדיף על פני גיבוס בילדים עם שבר ב-Distal Radius או Ulna Buckle. שברים בשורש כף היד הם סיבה שכיחה לביקורים בחדר מיון. למרות שלפי הספרות מומלץ מומלץ על אימוביליזציה למשך 2-4 שבועות בגבס בזרוע, קיימת שונות בטיפולים. מרבית הטיפולים הם באמצעות גבס או קיבוע, ומשך האימבוליזציה משתנה.
במחקר השתתפו 113 ילדים בגילאי 6-15, עם שבר ברדיוס דיסטאלי ו/או באולנה, לטיפול בגבס למשך שלושה שבועות, או סד הניתן להסרה. הערכת התפקוד בוצעה באמצעות מדד Activities Scales for Kids Performance (ASKp), למשך תקופה של 4 שבועות. המדד העיקרי היה רמת ASKp 14 ימים לאחר הפציעה.
מבין 87 המשתתפים שנכללו בניתוח הנתונים הסופי, 42 היו בקבוצת הטיפול בקיבוע, 45 היו בקבוצת הטיפול בגבס. שתי הקבוצות היו דומות בגיל, מין, עצם שנשברה, ופגיעה ביד הדומיננטית. בהשוואה לקבוצת המטופלים שגובסו, המטופלים שטופלו בקיבוע הראו מדדי ASKp טובים בהרבה לאחר 14 ימים ובשינוי במדד ASKp מתחילת המחקר, בימים 14 ו-20. הילדים שקובעו גם דיווחו על פחות קשיים במקלחת לאוך כל המחקר, ושבו במהירות לעסוק בספורט. בשתי הקבוצות נמדדו רמות כאב דומות באמצעות Visual Analog Scale.
ילדים שטופלו בסד הניתן להסרה, הראו תפקוד טוב יותר, ופחות קשיים בפעילויות, בהשוואה לילדים שגובסו. מגבלות המחקר כללו אובדן של חלק מהמשתתפים במהלך תקופת המעקב, העדר נתונים בחלק מנקודות הזמן ואבחנה שגויה של חלק המשברים האולנריים.
השימוש בסד הניתן להסרה יכול להקטין את הצורך בביקורי מעקב, וכתוצאה מכך, עלויות רפואיות. החוקרים ממליצים על השימוש בסד בטיפול במצב זה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!