נשים עם סרטן שד תחת טיפול אנדוקריני למניעת הישנות המחלה מדווחות על תופעות לוואי ארוכות טווח בהיבט של התפקוד המיני, כאשר ממחקר חדש שהוצג במהלך כנס ה-Supportive Care in Oncology Symposium עולה כי הפרעה בתפקוד המיני מופיעה כמעט בכלל הנשים הללו.

מדגם המחקר כלל 446 נשים אשר טופלו בתכנית Female Sexual Medicine & Women’s Health Program בבית החולים MSKCC (Memorial Sloan Kettering Cancer Center). מבין אלו, 77% היו לאחר-מנופאוזה; 7% היו תחת טיפול פעיל לדיכוי שחלתי; 16% היו סביב או לפני מנופאוזה עם סרטן שד.

הנשים קיבלו מספר משטרי טיפולים שונים: נשים לאחר מנופאוזה היו תחת מעכבי ארומטז בלבד (30%); תחת טמוקסיפן ולאחר מכן מעכבי ארומטז (22%); תחת טמוקסיפן בלבד (16%), או ללא טיפול (16%); נשים לפני/סביב מנופאוזה היו תחת טיפול בטמוקסיפן בלבד (9%) או לא קיבלו כל טיפול (5%).

החוקרים מדווחים כי כמעט כל הנשים לאחר-מנופאוזה (99%) שלקחו חלק במחקר הציגו ציונים נמוכים במדדי FSFI (Female Sexual Function Index), עדות לדרגה גבוהה של הפרעה בתפקוד מיני, כולל יובש באזור הלדן והעריה וכאב בעת מגע מיני.

נשים לאחר-מנופאוזה תחת טמוקסיפן בלבד נטו להיות פחות פעילות מינית, בהשוואה ליתר הקבוצות. עוד תועד מרווח זמן קצר יותר מהשלמת הטיפול בקבוצת הנשים שקיבלו טיפול אנדוקריני ובנשים לפני/סביב מנופאוזה, בהשוואה לנשים לאחר-מנופאוזה.

בממוצע, נשים לאחר-מנופאוזה היו מבוגרות ב-13.25 שנים יותר מהנשים שקיבלו טיפול לדיכוי שחלתי או טמוקסיפן ומרווח הזמן הממוצע מהאבחנה הראשונית עמד על 6.25 שנים בנשים לאחר-מנופאוזה, בהשוואה ל-4 שנים בקבוצת הנשים תחת טיפול לדיכוי שחלתי ו-2.5 שנים בנשים סביב/לפני מנופאוזה.

מהערכת התוצאות ברמת הנרתיק עלה כי רקמות הנרתיק היו דקות עם טיפול אנדוקריני בכל קבוצות הגיל (63%) וכי טיפול אנדוקריני ארוך-טווח עלול לתרום להיצרות בחלק מהנשים. באשר לתוצאות ברמת העריה, אטרופיה הייתה נפוצה בנשים לאחר-מנופאוזה ואלו עם דיכוי שחלתי (50%), בהשוואה לנשים לפני/סביב מנופאוזה (18%). גירוי של העריה ללא אטרופיה היה נפוץ יותר בנשים לפני/סביב מנופאוזה תחת טמוקסיפן (44%), בהשוואה לאלו בקבוצת גיל זו שלא נטלו טיפול אנדוקריני (19%).

כאשר החוקרים שאלו את הנשים אודות החשש או הדאגות שלהם בנוגע לתפקוד המיני ובריאות הלדן והעריה, מרביתן הביאו דרגת חשש גבוהה. החשש הבולט ביותר תועד בקרב נשים לפני/סביב מנופאוזה, בין אם נטלו טמוקסיפן ובין אם לאו.

מתוך כנס ה-SCOS

לידיעה במדסקייפ