מתוצאות מחקר מבוסס-אוכלוסיה חדש עולה כי דום נשימה בשינה הינו גורם סיכון משמעותי להתפתחות גאוט. הממצאים פורסמו במהלך חודש אוקטובר בכתב העת Arthritis & Rheumatology.
במסגרת המחקר התבססו החוקרים על נתוני מאגר Health Improvement Network בבריטניה וזיהו 9,865 משתתפים עם אבחנה חדשה של דום נשימה בשינה בין השנים 2000-2013. הם התאימו לכל חולה עד חמישה משתתפים (סך כולל של 43,598 משתתפים) ללא דום נשימה, על-בסיס מין, גיל, שנת לידה ומדד מסת גוף.
במהלך מעקב בן שנה אחת, 76 חולים עם אפניאה אובחנו לראשונה עם גאוט, זאת בהשוואה ל-194 מאלו בקבוצת הביקורת. חציון הגיל בעת אבחנת גאוט עמד על 60 שנים. שיעורי ההיארעות של גאוט בקבוצת החולים, בהשוואה לביקורות, עמדו על 8.4 ו-4.8 מקרים ל-1000 שנות אדם.
בהשוואה לאלו בקבוצת הביקורת, יחס השיעורים להיארעות גאוט בקרב אלו עם דום נשימה עמד על 1.7. החוקרים מציינים כי לאחר תקנון לערפלנים אפשריים, כולל צריכת אלכוהול, מחלות רקע, טיפול תרופתי ומספר ביקורים אצל רופא המשפחה, לא חל שינוי משמעותי בהערכות.
ההבדל בשיעורי ההיארעות הגולמיים של גאוט בין קבוצת החולים והביקורות עמד על 3.6 ל-1000 שנות-אדם, וההבדל המתוקן עמד על 2.8 ל-1000 שנות-אדם. הסיכון המוגבר להיארעות גאוט בחולים עם דום נשימה בשינה נותר בתתי-קבוצות שונות לפי גיל, מין והשמנה.
הסיכון המוגבר לגאוט היה גבוה יותר ב-60% בחולים עם דום נשימה בשינה, בהשוואה לאלו בסיכון גבוה להתפתחות גאוט (4.8 ל-1000 שנות אדם) עם מדד מסת גוף גבוה (ממוצע של 32.2 ק”ג למ”ר), בעוד שההבדל האבסולוטי בשיעורי ההיארעות של גאוט עמדו על כ-3 מקרים ל-1000 שנות-אדם. סיכון זה היה הרבה יותר גבוה בהשוואה לדיווחים ממחקרים קודמים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!