מאת ד”ר מיכל איזנשטט

מתוצאות מחקר חדש שפורסם בגיליון ספטמבר של הירחון American Journal of Medicine, עולה כי סימני חסימה אפית שכוללים היווצרות קרום באף, אפיסטקסיס (דימום אפי) ואנוסמיה (חוסר יכולת להריח), עשויים להצביע על רינוסינוסיטיס סרקואידלית, גם באלו ללא מחלה סיסטמית.

ההיארעות הכללית של סרקואידוזיס עומדת על 6 10 מקרים ל- 100,000.  המחלה נפוצה יותר בעשור השלישי עד החמישי לחיים.  ההיארעות של רינוסינוסיטיס סרקואידלית אינה ברורה לחלוטין, אך ההערכה היא כי פחות מ- 1% מן החולים עם סרקואידוזיס ידגימו לבסוף מעורבות בסינוסים ובאף.

לדברי החוקרים, עיכוב באבחנה עלול להוביל לתסמינים כרוניים, נזק לרירית, פוליפוזיס, התנקבות מחיצת האף, רינוסינוסיטיס אטרופית, והזדקקות לניתוחי סינוסים חוזרים.

החוקרים מציינים כי קיום לפחות אחד משלושת התסמינים שצוינו היה בעל רגישות של 56% וסגוליות של 90%.  עבור כל תסמין שדווח, הסיכויים לסרקואיד עלו פי 9.4.

ברינוסקופיה, כל הנבדקים במחקר הדגימו איזורי דלקת ברירית, חריפה או כרונית, של תאים מונונוקלאריים.

במחקר הנוכחי בוצעה אנאליזה של 36 נבדקים עם רינוסינוסיטיס סרקואידלית ו 21 נבדקי ביקורת עם רינוסינוסיטיס כרונית.

מקרי המחקר אובחנו עפ”י הקריטריונים הבאים:

–          התעבות של הרירית או הפריאוסט או עכירות בצילום רנטגן של הסינוסים, CT (computed tomography), או MRI (magnetic resonance imaging).

–          היסטופתולוגיה של דרכי הנשימה העליונות המתאימה לגרנולומה מסוג noncaseating.

–          שלילת מחלות נוספות אשר אופיינית להן דלקת גרנולומטוטית (שחפת, ווגנר, זיהום פטרייתי), וכן שלילת וסקוליטיס או גבישי כולסטרול.

רוב החולים הדגימו סרקואידוזיס חוץ-ריאתי, ו 67% הדגימו סרקואידוזיס ריאתי.

מקרי הביקורת היו שונים בהרכבם האתני, כאשר קבוצת המחקר כללה 61% נבדקים שחורים ו 39% נבדקים לבנים, ובקבוצת הביקורת 19% היו שחורים ו 81% היו לבנים.  פיזור המינים היה דומה בין שתי הקבוצות, כאשר בשתי הקבוצות היו יותר נשים.

מתוצאות המחקר עולה כי חסימה אפית נמצאה ב- 86% מן הנבדקים (רגישות 86%, סגוליות 29%), היווצרות קרום אפי הופיעה ב- 47% (רגישות 47%, סגוליות 100%), אנוסמיה ב- 44% (רגישות 44%, סגוליות 95%), ואפיסטקסיס ב- 28% (רגישות 28%, סגוליות 95%).  יחסיס סיכויים גסים עמדו על 2.5 עבור חסימה אפית, 7.7 עבור אפיסטקסיס, 16.0 עבור אנוסמיה, ו 18.8 עבור היווצרות קרום אפי.

פוליפים אפיים היו נפוצים בשתי הקבוצות (25% בקבוצת המחקר לעומת 29% בקבוצת הביקורת).  אף לא אחד מנבדקי הביקורת דיווח על כאב ראש או כאב פנים, כאשר 8% ו 19% מנבדקי המחקר דיווחו על תלונות אלו, בהתאמה.

בממצאי הרינוסקופיה בנבדקי המחקר הופיעו נודולים עדינים בקונכית האף התחתונה על רירית מגורענת שהייתה בעלת גוון אדום בהיר מן הרגיל, יחד עם איזורי קרומים דמיים שהקיפו איזורי דימום ורירית היפרטרופית.  חולה אחד הדגים גרנולומה מסוג noncaseating שהכילה קבוצת היסטיוציטים אפיתליואידים שהוקפו בלימפוציטים.

החוקרים מציינים כי על אף שהספרות מצביעה על כך ש- lupus pernio נגע עורי כרוני, מורם ונוקשה על גבי הראש והידיים הינו סימן לרינוסינוסיטים סרקואידלית, החוקרים מצאו כי אף לא אחד מנבדקיהם הדגים lupus pernio.

80% מן הנבדקים טופלו תחילה בפרד ניזון, אולם 93% הגיעו לבסוף לטיפול שאינו סטרואידלי, בעיקר מתוטרקסט.

החוקרים מדגישים כי גודל המדגם הקטן בו נעשה שימוש במחקרם מצביע על כך שממצאיהם צריכים להיחשב ראשוניים בשלב זה, עד שיאושרו במחקרים גדולים יותר.

Am J Med. 2010;123:856-862

לידיעה במדסקייפ