במאמר שפורסם בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי גישת טיפול ב-Infliximab (רמיקד), המבוססת על התאמת מינון לפי רמות TNF-α בדם, אינה מלווה בשיפור שיעורי הפוגה ממושכת בדלקת מפרקים שגרונית או אפשרות להפסיק את הטיפול לאורך זמן.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לקבוע אם גישת טיפול ב- Infliximab בה מינון הטיפול מותאם על-בסיס רמות TNF-α מסייעת בהשראת הפוגה קלינית לאחר 54 שבועות, ללא צורך במתן הטיפול ב- TNF-α למשך שנה אחת.
המחקר הרב-מרכזי, אקראי, כלל חולים עם דלקת מפרקים שגרונית, אשר לא קיבלו קודם לכן טיפול ב- TNF-α והדגימו תגובה לא-מספקת לטיפול במתוטרקסט. המשתתפים במחקר חולקו באקראי לשתי קבוצות: חולים בקבוצת ההתערבות קיבלו טיפול ב-Infliximab במינון 3 מ”ג/ק”ג עד שבוע 6 ולאחר 14 שבועות מינון Infliximab הותאם על-בסיס רמות TNF-α בדם בתחילת המחקר עד שבוע 54; בחולים בקבוצת הטיפול הסטנדרטי ניתן טיפול ב-Infliximab במינון 3 מ”ג/ק”ג. חולים שהשיגו מדד SDAI (Simplified Disease Activity Index) של עד 3.3 נקודות לאחר 54 שבועות הפסיקו את הטיפול ב-Infliximab.התוצא העיקרי היה שיעור החולים עם הפסקה ממושכת בטיפול ב-Infliximab לאחר 106 שבועות.
מבין 337 חולים שנכללו במחקר, 170 חולים נכללו בקבוצת ההתערבות ו-167 חולים היו בקבוצת הביקורת.
לאחר 54 שבועות, שיעורי ההפוגה עמדו על 39.4% (67 מבין 170 חולים) מהחולים בקבוצת ההתערבות ו-32.3% (54 מבין 167 חולים) בקבוצת הביקורת. לאחר 106 שבועות, שיעורי הפסקה ממושכת בטיפול ב-Infliximab לאחר שנה אחת לא היו שונים באופן מובהק סטטיסטית בין שתי הקבוצות ועמדו על 23.5% (40 מבין 170 חולים) בקבוצת ההתערבות ועל 21.6% (36 מבין 167 חולים) בקבוצת הביקורת (הבדל של 2.2%, p=0.631).
מדד SDAI ראשוני קטן מ-26.0 נקודות זוהה כמנבא מובהק סטטיסטית של הצלחת הפסקה ממושכת של הטיפול ב-Infliximab לאחר 106 שבועות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי גישת טיפול ב-Infliximab, המבוססת על התאמת מינון לפי רמות TNF-α בדם, לא הובילה לעליה מובהקת סטטיסטית בשיעורי הפוגה ממושכת בדלקת מפרקים שגרונית או אפשרות להפסיק את הטיפול לאורך זמן.
Annals of the Rheumatic Diseases 2019
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!