חוקרים מצרפת מדווחים במאמר חדש שפורסם בכתב העת Annals of the Rheumatic Diseases כי תרופות ממשפחת DMARD (Disease Modifying Anti-Rheumatic Drugs) מפחיתות את הסיכון להתפתחות דלקת מפרקים שגרונית בחולים עם דלקת מפרקים לא-מסווגת בשלב מוקדם.
החוקרים מפריז השלימו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של 10 מחקרים אקראיים ומבוקרים, אשר כללו 1,239 חולים בסיכון לדלקת מפרקים שגרונית. הם בחנו את היעילות של גלוקוקורטיקואידים, תרופות קונבנציונאליות ממשפחת DMARD ותכשירים ביולוגיים ממשפחה זו, למניעה או דחיית התפתחות דלקת מפרקים שגרונית ו/או נזק מבני.
בקרב חולים עם ארתרלגיה ללא ארתריטיס, טיפול ב-DMARD לא הפחית משמעותית היארעות דלקת מפרקים שגרונית, אשר הוגדרה על-פי קריטריוני ACR (American College of Rheumatology), לאחר 52 שבועות ומעלה.
עם זאת, בחולים עם דלקת מפרקים לא-מסווגת, הטיפול ב-DMARD לווה בירידה משמעותית של 27% בסיכוי להופעת דלקת מפרקים שגרונית (מ-238 אירועים ב-410 חולים ל-211 אירועים ב-414 חולים). כל התרופות, למעט מעכבי TNF, נטו להפחית את הסיכון.
מחקר אחד הדגים השפעה משמעותית של Etanercept על הפוגה קלינית ומטה-אנליזה של חמישה מחקרים מצאה כי התערבות מוקדמת בגלוקוקורטיקואידים ומעכבי TNF או Abatacept הביאה לעליה של 84% בסיכויים להשגת הפוגה (מ-104 אירועי הפוגה ב-435 חולים ל-155 אירועי הפוגה ב-471 חולים).
לתרופות ממשפחת DMARD לא הייתה השפעה על התקדמות הדמייתית.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים בבירור על התועלת האפשרית של התערבות טיפול בשלב מוקדם מאוד של דלקת מפרקים והאפשרות למנוע התפתחות דלקת מפרקים שגרונית מבוססת.
Ann Rheum Dis 2018
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!