במאמר שפורסם בכתב העת Arthritis Research & Therapy מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) לאחר טיפול ב-Methotrexate, לא תועדו הבדלים בטיפול ב-Tofacitinib (קסלג’אנז) לעומת תכשירים ביולוגיים אחרים שאינם ממשפחת מעכבי TNF ביעילות הטיפול או בזיהומים שהובילו לאשפוז החולים.
במסגרת המחקר ערכו החוקרים השוואה של היעילות והבטיחות של Tofacitinib, DMARD (Disease Modifying Anti-Rheumatic Drugs), מעכבי TNF ותכשירים ביולוגיים שאינם ממשפחת מעכבי TNF, בחולי דלקת מפרקים שגרונית לאחר טיפול קודם ב-Methotrexate.
החוקרים התבססו על נתוני מאגר MarketScan (2011-2014) להערכת חולים שנחשפו בעבר ל-Methotrexate והחלו לראשונה טיפול ב- Tofacitinib, DMARD שאינו Methotrexate וטיפול ביולוגי.
מדגם המחקר כלל 21,832 חולים, כולל 0.8% אשר טופלו ב- Tofacitinib, 24.7% אשר טופלו ב-DMARD אחר, 61.2% שהחלו טיפול במעכבי TNF ו-13.3% שהחלו טיפול ביולוגי בתרופות שאינן ממשפחת מעכבי TNF. שיעורי היעילות של הטיפול עמדו על 15.4% עם Tofacitinib, 11.1% עם DMARD, 18.6% עם מעכבי TNF ו-19.8% עם תכשירים ביולוגיים אחרים.
מניתוח הנתונים עלה כי ל- Tofacitinib ולתכשירים ביולוגיים שאינם ממשפחת מעכבי TNF שיעורי יעילות דומים, בעוד שטיפול ראשוני ב-DMARD היה פחות יעיל מטיפולים ביולוגיים שאינם ממשפחת מעכבי TNF. החוקרים לא הצליחו לבסס בבירור אם הטיפול ב- Tofacitinib לווה בשיעור גבוה יותר של אירועים חריגים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!