הטיפול בדלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) על-בסיס אולטרה-סאונד אינו מביא לשיפור התוצאות בהשוואה לגישת איזון קונבנציונאלי על-בסיס הערכה קלינית, כך עולה מתוצאות מחקר אקראי מבוקר, שפורסמו בכתב העת BMJ.
מדגם המחקר כלל 230 חולים מ-11 מרכזים בנורבגיה, שחולקו לגישת טיפול המבוססת על אולטרה-סאונד ליעד הפוגה קלינית והדמייתית או גישת טיפול קונבנציונאלי להשגת הפוגה קלינית למשך 24 חודשים. בשתי הקבוצות החולים טופלו באותו פרוטוקול הגברת טיפול תרופתי.
הרופאים החליטו אם לערוך שינויים בטיפול על-בסיס מדד DAS (Disease Activity Score), אך בקבוצת האולטרה-סאונד, ממצאי בדיקת ההדמיה יכלו לגבור על מדד DAS. החוקרים הגדירו הפוגה לפי בדיקת אולטרה-סאונד בהעדר אות בבדיקת דופלר בכל המפרקים שנבחנו, בעוד שהפוגה קלינית הוגדרה בנוכחות מדד DAS מתחת ל-1.6 והעדר נפיחות מפרקים. בחולים בקבוצת ההתערבות הושלמה בדיקת אולטרה-סאונד בכל אחד מ-12 ביקורי המעקב, בעוד שבקבוצת הביקורת הושלמה בדיקת ההדמיה פעם בשנה ולרופאים ולמטופלים לא הייתה גישה לתוצאות.
תוצא הסיום העיקרי – הפוגה קלינית, העדר מפרקים נפוחים והעדר התקדמות נזק מפרקי בהדמיה לאחר 16, 20 ו-24 חודשים – תועד ב-22% מבין 118 החולים בקבוצת ההתערבות ו-19% מבין 112 החולים בקבוצת הביקורת. פעילות המחלה, תפקוד גופני ונזק מפרקי היו דומים בשתי הקבוצות. אירועים חריגים חמורים תועדו ב-5% מהחולים בקבוצת ההתערבות ו-6% מהחולים בקבוצת הביקורת.
במהלך המעקב תועדו 167 שינויים בטיפול ו-770 הזרקות קורטיקוסטרואידים לתוך המפרק בקבוצת הההתערבות, זאת בהשוואה ל-124 שינויים בטיפול ו-548 זריקות למפרקים בקבוצת הביקורת.
החוקרים כותבים כי על-בסיס ממצאי המחקר, אין הצדקה להתבסס על בדיקות אולטרה-סאונד בהנחיית הטיפול התרופתי בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית.
BMJ 2016
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!