במאמר שפורסם בכתב העת American Journal of Medicine מדווחים חוקרים על תוצאות מטה-אנליזה להערכת הבטיחות של מעכבי TNF בטיפול בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) ומצביעים על סיכון מוגבר לזיהומים חמורים עם טיפול ב-Adalimumab, Certolizumab ו-Infliximab, התורם לשיעור גבוה של הפסקת הטיפול. מנגד, שיעורי הפסקת הטיפול ב-Etanercept היו נמוכים יותר.
החוקרים ערכו סקירה סיסטמית בתקופה שבין 1990 ועד מאי 2013. כל המחקרים בסקירה היו מחקרים אקראיים, כפל-סמיות, מבוקרים, בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית, שבחנו את הטיפול ב-Adalimumab, Certolizumab Pegol, Etanercept, Golimumab, או Infliximab, תוך איסוף הנתונים אודות אירועים חריגים משמעותיים ושיעורי הפסקת הטיפול.
הסקירה כללה 44 מחקרים אקראיים ומבוקרים, עם 11,700 חולים שטופלו במעכבי TNF ו-5,901 חולים שטופלו בפלסבו ו/או DMARD (Disease Modifying Anti-Rheumatic Drugs). הטיפול במעכבי TNF לווה בסיכון מוגבר לזיהומים חמורים (יחס סיכויים של 1.42) ושיעורי הפסקת טיפול עקב אירועים חריגים (יחס סיכויים של 1.23) בהשוואה לפלסבו ו/או טיפולי DMARD. באופן ספציפי, בחולים שטופלו ב-Adalimumab, Certolizumab Pegol ו-Infliximab, תועד סיכון מוגבר לזיהומים חמורים (יחס סיכויים של 1.69) וסיכון מוגבר להפסקת הטיפול בשל אירועים חריגים (יחס סיכויים של 1.38). מנגד, בחולים שטופלו ב-Etanercept תועד סיכון מופחת להפסקת טיפול עקב אירועים חריגים (יחס סיכויים של 0.72). למרות שיחס הסיכויים לממאירות השתנה עם מעכבי TNF שונים, לא תועדה מובהקות סטטיסטית עם אף אחד מהטיפולים.
ממצאי הסקירה עשויים לסייע בבחירת הטיפול התרופתי בטיפול בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית.
Am J Med. 2014 Jun 17
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!