מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Rheumatology עולה כי במהלך שנה אחת של טיפול, אין הבדל בתועלת של Adalimumab (יומירה), Etanercept (אנברל) ו-Infliximab (רמיקד) בטיפול בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis).
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי Adalimumab, Etanercept ו-Infliximab הינם מעכבי TNF יעילים בטיפול בדלקת מפרקים שגרונית, אך לא נערכו מחקרים אקראיים להשוואת שלוש התרופות. נתונים תצפיתיים קודמים העלו תוצאות סותרות וכעת החוקרים השוו את התועלת של התרופות השונות במהלך שנה אחת.
החוקרים ביצעו הערכה פרוספקטיבית של התועלת של הטיפולים השונים, על-סמך נתונים ממאגר Rheumatic Diseases Portuguese Register . התוצא העיקרי היה שיעור החולים עם תגובה טובה לפי הגדרות ה-European League Against Rheumatism בשתי תצפיות עוקבות, במרווח של שלושה חודשים, במהלך השנה הראשונה לטיפול במעכבי TNF.
מדגם המחקר כלל 617 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית, 250 שהחלו בטיפול ב-Etanercept, 206 שהחלו בטיפול ב-Infliximab ו-161 שהחלו בטיפול ב-Adalimumab. תגובה טובה לטיפול תועדה ב-59.6% מהמטופלים ב-Adalimumab, 59.2% מהמטופלים ב-Etanercept ו-51.9% מהמטופלים ב-Infliximab (p=0.21). ניבוי הסיכויים לתגובה טובה לא היה שונה משמעותית עם התכשירים השונים (השוואת Etanercept מול Adalimumab, יחס סיכויים של 0.97; השוואת Etanercept מול Infliximab, יחס סיכויים של 1.25; השוואת Infliximab מול Adalimumab, יחס סיכויים של 0.80).
מניתוח סטטיסטי לא עלו הבדלים משמעותיים בתגובה לטיפול. רמת השכלה גבוהה יותר זוהתה כגורם המנבא תגובה טובה יותר, בעוד שעישון, נוכחות נוגדני ACPA, טיפול בסטרואידים והערכה רפואית גרועה יותר של פעילות המחלה בתחילת המחקר ניבאו סיכויי תגובה נמוכים יותר לטיפול.
במהלך שנה אחת, לא זוהו הבדלים ביעילות של שלושת התכשירים ממשפחת מעכבי TNF בטיפול בחולים בדלקת מפרקים שגרונית.
Rheumatology. 2012;51(11):2020-2026
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!