מאת ד”ר נגה ליפשיץ
מתוצאות סקירה ספרותית ומטה-אנליזה שפורסמה בגיליון אוקטובר 2010 של ה- Arthritis & Rheumatism, עולה כי ל- Disease-modifying antirheumatic drugs (DMARDs), גלוקוקורטיקואידים ותרופות ביולוגיות נמצאה השפעה דומה על ההחמרה הרדיולוגית בחולי Rheumatoid Arthritis (RA).
החוקרים כותבים כי בעשור האחרון נכנסו לשימוש תרופות ביולוגיות חדשות ויקרות. תרופות אלו משמשות כיום כקו 2 לטיפול בחולי RA, אך במחקרים קליניים שונים הן נמצאו יעילות גם בחולי RA שלא טופלו מעולם ב-DMARDs. כמו כן, חלק מההנחיות ממליצות על בחירה בתרופות ביולוגיות כקו טיפולי 1 בקבוצות חולים נבחרות, עם פרוגנוזה גרועה יחסית. מטרת הסקירה הייתה להעריך את ההבדלים בהשפעת התרופות השונות על ההרס המפרקי בחולי RA.
החוקרים ערכו חיפוש במאגרי מידע רפואיים אחר מחקרים שבדקו את ההשפעה של טיפול תרופתי ב-DMARDs, גלוקוקורטיקואידים, ותרופות ביולוגיות, על אחוז שיעור ההתקדמות הרדיולוגית השנתי (Percentage of the Annual Radiographic Progression Rate, PARPR). הם איתרו 70 מחקרים אקראיים מבוקרים מתאימים, וביצעו 21 מטה-אנליזות שונות תוך שימוש בנתונים שנאספו.
מהתוצאות עולה כי בהשוואה לפלסבו, במשתתפים שטופלו ב-DMARD יחיד ה-PARPR היה נמוך ב-0.90% (p<0.00001), ובמשתתפים שטופלו בגלוקוקורטיקואידים ה-PARPR היה נמוך ב-0.54% (p<0.00001). לעומת משתתפים שטופלו ב-DMARD אחד, ה-PARPR היה נמוך ב-0.80% במשתתפים שקיבלו שילוב של DMARDs (p<0.001), ונמוך ב-0.63% במשתתפים שקיבלו טיפול משולב בתרופה ביולוגית עם Methotrexate (p<0.00001). החוקרים מציינים כי לא נמצא הבדל בהתקדמות המחלה בין משתתפים שקיבלו טיפול התחלתי בגלוקוקורטיקואידים ולאחר מכן שילוב של 2 DMARDs, לעומת משתתפים שקיבלו שילוב של תרופה ביולוגית עם Methotrexate.
בין מגבלות המטה-אנליזה ניתן לציין כי עבור כל השוואה בין טיפולים, נמצא מספר מוגבל בלבד של מחקרים.
החוקרים מציינים כי לא ניתן לדרג את היעילות של ה-DMARDs השונים או התרופות הביולוגיות השונות, או לקבוע מי מהן עדיפה. לאור התוצאות הם ממליצים לשמור את הטיפול בתרופות ביולוגיות עבור מטופלים עמידים לטיפולים אחרים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!