מומחים שלקחו חלק בכנס השנתי של EULAR (European League Against Rheumatism) הבהירו לריאומטולוגים כי טיפול מכוון בחולים עם דלקת פרקים שגרונית (RA Rheumatoid Arthritis), בהתאם לבדיקת סמנים ספציפיים בדם בעת האבחנה, עשוי להשפיע משמעותית על ההחלטות לטיפול בחולים, ולהביא לשיפור באיכות החיים של המטופל.

החוקרים מסבירים כי ב-80% מהחולים עם דלקת פרקים שגרונית ניתן למצוא נוגדנים מסוג RF (Rheumatoid Factor) ו-anti-CCP (Anti-Cyclic Citrullinated Peptide), שני נוגדנים עצמיים אופייניים, המיוצרים ע”י תאי B. בחולים אלו תתכן תועלת רבה יותר לטיפול במבטרה (Rituximab). הנתונים מבוססים על מדגם משני מחקרים בשלב III להערכת הטיפול במבטרה, לפיהם בחולים חיוביים לנוגדנים מסוג RF או anti-CCP הסיכוי לשיפור של 70% בתסמינים (ACR70) היה גבוה פי 2-3 תחת טיפול במבטרה, בהשוואה לחולים ללא נוגדנים אלו (שיפור של 70% בתסמינים תועד ב-20.9% מהחולים שהיו חיוביים לאחד מהנוגדנים העצמיים, בהשוואה לשיעור של 6.9% בקרב חולים שליליים לשני הנוגדנים).

לדברי החוקרים, מבטרה הינה התרופה הראשונה והיחידה המאושרת לטיפול בחולי RA, בעלת מנגנון פעולה סלקטיבי כנגד תאי B.

סמנים בדם מסייעים בזיהוי חולים עם דלקת פרקים שגרונית, הצפויים להגיב היטב לטיפול במבטרה. לסוגיה זו חשיבות רבה, שכן ע”י מתן הטיפול המתאים ביותר לחולים, ניתן להביא לכדי שליטה ואיזון המחלה באופן מהיר יותר, לשמר את תפקוד החולים, להקל על הכאב הנלווה ולאיכות חיים טובה יותר.

השגת הפוגה עם טיפול במבטרה

מנתונים נוספים שהוצגו ב-EULAR עולה כי ניתן להביא לאיזון הדוק יותר של פעילות המחלה בעקבות מתן מבטרה, במידה ומקפידים על הערכה של החולים אחת לשישה חודשים וניתן טיפול רציף, במידה ולא הושגה הפוגה. עם הקפדה על משטר טיפול זה, שיעורי התגובה הקלינית המג’ורית (המוגדרת בנוכחות ACR70), למשך שישה חודשים לפחות, היו גבוהים יותר מפי שתיים (12.3% לעומת 5.1%).

בנוסף, חולים שטופלו במטרה להביא להפוגה נהנו משיפור גדול יותר בפעילות המחלה (כפי שנקבע לפי DAS28-ESR) ובתפקוד הגופני (כפי שנקבע לפי מדד Health Assessment Questionnaire Disability Index) בהשוואה לחולים שטופלו בהתאם לשיקול הרופא.

קרוב לעשור של נתוני בטיחות

ניתוח פוסט-הוק של מחקרים קליניים תומך בשילוב מבטרה עם Methotrexate (MTX), שנסבל היטב גם עם מחזורי טיפול רבים ודומה לטיפול ב-MTX בלבד. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר בקבוצת המטופלים במבטרה כללו תגובה על-רקע העירוי, ומרביתן אירעו לאחר העירוי הראשון במחזור הטיפול הראשון (23%), כאשר 0.5% מהמקרים בכלל מחזורי הטיפול הוגדרו כחמורים. שיעור הזיהומים ותופעות הלוואי החמורות נותר יחסית יציב לאורך הזמן ובין מחזורי טיפול. שיעור הזיהומים החמורים הכולל היה דומה לזה שתועד בקבוצת הפלסבו. נתונים אלו, הכוללים למעלה מ-3,000 חולים, מספקם מידע חשוב בנוגע לבטיחות הטיפול, ומצטרפים למחקרים הרבים שכבר הוכיחו את בטיחות מבטרה ואת מתן התרופה כטיפול ארוך-טווח בחולים עם דלקת פרקים שגרונית.

בסקירה עדכנית נוספת, מנתונים אודות 283 חולים עולה כי לא חלה עליה בשיעורי ההיארעות של זיהומים חמורים בחולים שטופלו בתרופות ביולוגיות, לאחר טיפול במבטרה. שיעור וסוג הזיהומים החמורים עלה בקנה אחד עם הנתונים מהערכת בטיחות הטיפול בטווח הארוך.

מתוך כנס EULAR