במאמר שפורסם בכתב העת Clinical Journal of the American Society of Nephrology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר מבוסס-אוכלוסיה מבריטניה, מהן עולה כי ילדים עם מחלת כליות כרונית קיבלו מרשם לטיפול בתרופות נפרוטוקסיות מהרופא המטפל בהיקף גדול פי ארבע, בהשוואה לילדים דומים ללא מחלת כליות כרונית.
מטרת המחקר הייתה לקבוע את שיעורי ההימצאות ושיעור המרשמים שניתנו ע”י הרופא המטפל הראשוני לטיפול בתרופות בעלות פוטנציאל נפרוטוקסי לילדים עם מחלת כליות כרונית, בהשוואה להיקף הטיפול בתרופות אלו בילדים ללא מחלת כליות כרונית.
החוקרים השלימו מחקר רטרוספקטיבי, שכלל ילדים מתחת לגיל 18 שנים במאגר Clinical Practice Research Datalink מבריטניה בשנים 1997-2017. ילדים עם אבחנה של מחלת כליות כרונית הותאמו ביחס 1:4 לילדים ללא מחלת כליות כרונית על-פי תאריך אבחנת מחלת הכליות, מין, גיל, מרפאה ומספר ביקורים אצל הרופא המטפל בשנה שקדמה להכללה במאגר.
החוקרים התמקדו במספר תרופות העלולות להוביל לרעילות כלייתית: אמינוגליקוזידים, תרופות אנטי-ויראליות, נוגדי-דלקת שאינם סטרואידים, סליצילאטים, מעכבי תעלות מימן ותרופות אימונו-מודולטוריות. ניתוחים נוספים כללו הגדרה רחבה יותר של תרופות בעלות פוטנציאל נפרוטוקסי, כולל בין השאר מעכבי ACE (Angiotensin Converting Enzyme) ו-ARB (Angiotensin Receptor Blocker).
מבין למעלה מ-1.5 מיליון משתתפים, החוקרים זיהו 1,018 חולים עם מחלת כליות כרונית ו-4,072 משתתפים תואמים ללא מחלת כליות כרונית (גיל ממוצע של 9.8 שנים; 52% בנים). במהלך מעקב ממוצע של 3.3 שנים, 26% מהחולים עם מחלת כליות כרונית ו-15% מאלו ללא מחלת כליות כרונית קיבלו מרשם לטיפול בתרופה אחת, או יותר, בעלת פוטנציאל נפרוטוקסי.
השיעור הכולל של מרשמים לטיפול בתרופות נפרוטוקסיות עמד על 71 מרשמים ל-100 שנות-אדם בקבוצת החולים עם מחלת כליות כרונית ועל 8 מרשמים ל-100 שנות-אדם בקבוצת הביקורת (יחס שיעורים מתוקן של 4.1, רווח בר-סמך 95% של 2.7-6.1).
החוקרים כותבים כי לממצאים אלו השלכות חשובות, מאחר ותרופות נפרוטוקסיות מהוות גורם משמעותי התורם להתקדמות מחלת כליות, בליווי עליה בתמותה, מחלות לב וכלי דם ומחלת כליות כרונית.
Clinical Journal of the American Society of Nephrology 2020
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!