ספורטאי עלית מצויים בסיכון מוגבר לדלקת של גידי האכילס וגיד פיקת הברך (פטלה) ונזק פרוגרסיבי גם לאחר הפסקת פעילות גופנית אינטנסיבית. בנוסף, במקרים אלו ייתכן ולא יהיו כל תסמינים, ולכן נדרש ניטור באמצעות בדיקות אולטרה-סאונד, כך עולה מתוצאות מחקר חדש בשחקני רוגבי.
החוקרים ערכו מחקר בן חמש שנים להערכת התועלת של בדיקות סקר באמצעות אולטרה-סאונד להערכת נזקי עומס-יתר בגידי האכילס והפטלה בשחקני רוגבי.
בשנת 2005, 52 ספורטאים א-תסמיניים עברו בדיקות אולטרה-סאונד של גידי אכילס ופטלה. בקרב אלו נכללו 26 שחקני רוגבי מקצוענים ו-26 ביקורות. הספורטאים הפסיקו את הפעילות התחרותית 13-58 חודשים לאחר ההערכה הראשונית.
החוקרים ערכו מדידות של הפטלה בעת מנוחה ותיעדו את הבדיקות שנערכו בשליש הראשון, האמצעי והאחרון. מדידות של האכילס היו דו-צדדיות.
עובי הגיד הממוצע היה גבוה יותר משמעותית בקבוצת הספורטאים, בהשוואה לקבוצת הביקורת; הערך הממוצע של גיד הפטלה בשליש הפרוקסימאלי היה 5.3 לעומת 3.8 מ”מ, בשליש האמצעי 5.1 לעומת 3.6 מ”מ ובשליש הדיסטאלי עמד על 5.0 לעומת 3.6 מ”מ; הקוטר הקדמי-אחורי של גיד אכילס היה 6.4 לעומת 5.7 מ”מ והקוטר הלטרו-לטארלי היה 16.1 לעומת 12.8 מ”מ.
בשנת 2005, אזורים היפו-אקואיים תועדו ב-27% מהספורטאים וב-5% מהביקורות והסתיידויות אובחנו ב-15% ו-3%, בהתאמה. בשנת 2010, שטח אזורים היפו-אקואיים עלה ל-32% בקבוצת הספורטאים ול-8% בקבוצת הביקורת, באשר להסתיידויות הערכים עמדו על 16% ו-3%, בהתאמה.
בכל הספורטאים בהם תועדו אזורים היפו-אקואיים מוקדיים ו/או הסתיידויות בתחילת המחקר, חלה עליה במספרם ובוגדלם לאחר חמש שנים. שני ספורטאים שהיו בריאים בתחילת המחקר אובחנו בהמשך עם אזור היפו-אקואי מוקדי אחד והסתיידות אחת.
לסיכום, החוקרים מצאו כי ההיארעות של אזורים היפו-אקואיים ניווניים בשחקני רוגבי א-תסמיניים עלו במהלך מעקב בן חמש שנים, למרות שרובם חדלו מפעילות גופנית אינטנסיבית. הם ממליצים לערוך בדיקות של הגידים באמצעות אולטרה-סאונד גם בהעדר תסמינים, מאחר שלעתים עשוי להופיע נזק וספורטאים רבים נאלצים לוותר על הקריירה שלהם בשל נזק לגיד אכילס.
European Congress of Radiology (ECR) 2011
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!