בחולים עם מחלת ריאות אינטרסטיציאלית משנית למחלת רקמת חיבור, הטיפול ב- Rituximab הוביל להתייצבות או שיפור התפקוד הריאתי, אך זאת לצד תופעות לוואי שאינן זניחות, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Respiratory Medicine.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי Rituximab הוצע בעבר כטיפול ממוקד בחולים עם מחלת ריאות אינטרסטיציאלית משנית למחלת רקמת חיבור. מעולם לא הושלמה הערכה שיטתית של גודל ההשפעה של הטיפול התרופתי על תפקודי הריאות ותופעות הלוואי הנלוות בחלים אלו.
החוקרים השלימו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של מאמרים שפורסמו במאגרי PubMed, Embase ו-Cochrane Library. מחקרים מבוקרים, אקראיים ושאינם-אקראיים, מחקרי מקרה-ביקורת, מחקרי עוקבה וסדרות מקרים שכללו נתונים אודות תפקודי הריאות נכללו בסקירה הנוכחית. תוצאי הסיום כללו את השינוי לפני ואחרי הטיפול במדדי FVC (Forced Vital Capacity) ו-DLCO (Diffusion Capacity for Carbon Monoxide), לצד דיווחים אודות תופעות לוואי של הטיפול התרופתי.
החוקרים זיהו 20 מחקרים עם 411 חולים ו-14 מחקרים נכללו במטה-אנליזה להערכת התפקוד הריאתי ושישה נכללו בסקירה התיאורית.
מטה-אנליזה של המחקרים הרלבנטיים להערכת התפקוד הריאתי לפני ואחרי הטיפול הצביעה על עליה במדדי FVC (296 חולים) אשר עמדה בממוצע על 4.57% (רווח בר-סמך 95% של 2.63-6.51%) ו-DLCO (246 חולים), אשר עמדה בממוצע על 5.0% (רווח בר-סמך 95% של 2.71-7.29%) לאחר טיפול ב- Rituximab.
אירועים חריגים משנית לטיפול ב- Rituximab תועדו ב-13.6% מכלל החולים שטופלו בתרופה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי הערכה שיטתית של היקף ההשפעה לאחר-טיפול ב- Rituximab מעידה כי הטיפול התרופתי מוביל להתייצבות או שיפור התפקוד הריאתי בחולים עם מחלת ריאות אינטרסטיציאלית משנית למחלת רקמת חיבור, עם פרופיל תופעות לוואי מתון אך לא זניח.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!