מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת BMJ עולה כי הטיפול במתוטרקסט בחולים עם מחלות דלקתיות לא-ממאירות אינו מלווה בעליה בסיכון למחלת ריאות.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים להעריך את הסיכון היחסי למחלת ריאות בחולים עם פסוריאזיס, דלקת מפרקים פסוריאטית ומחלת מעי דלקתית המטופלים במתוטרקסט. הם אספו נתונים ממאגרי PubMed, Cochrane Central Register of Controlled Trials ו-Embase וכללו בסקירה מחקרים אקראיים-מבוקרים, כפלי-סמיות, להערכת מתוטרקסט בהשוואה לפלסבו או טיפול פעיל במבוגרים עם דלקת מפרקים פסוריאטית, פסוריאזיס או מחלת מעי דלקתית. הסקירה לא כללה מחקרים עם פחות מחמישים משתתפים או מעקב במשך פחות מ-12 שבועות.
שני החוקרים ערכו חיפוש עצמאי במאגרי הנתונים ובהמשך נבחן הסיכון היחסי להערכת כלל הסיבוכים הריאתיים, סיבוכי זיהומים בדרכי הנשימה, סיבוכים אחרים בדרכי הנשימה, מחלת ריאות אינטרסטיציאלית ותמותה.
שבעה מחקרים ענו על קריטריוני הסקירה, שישה מהם בחרו בפלסבו להשוואה. ההטרוגניות בין המחקרים לא הייתה משמעותית ואפשרה שילוב של תוצאות המחקר. ב-1,630 משתתפים תועדו 504 סיבוכים נשימתיים. לא תואר קשר בין טיפול במתוטרקסט ובין עליה בסיכון לסיבוכים נשימתיים (סיכון יחסי של 1.03), זיהומים נשימתיים (סיכון יחסי של 1.02) או סיבוכים נשימתיים שאינם זיהומיים (יחס סיכון של 1.07). לא תועדו מקרי תמותה על-רקע סיבוך נשימתי.
למרות האמור לעיל, לאור מגבלות המחקר, החוקרים קובעים כי לא ניתן לשלול עליה קטנה אך בעלת חשיבות קלינית בסיכון למחלת ריאות בעקבות הטיפול במתוטרקסט.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!