מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבדוק את הקשר בין ירידה בשימוש בסטרואידים פוסט נטלים לטיפול ב-BPD (bronchopulmonary dysplasia) בתינוקות עם משקל לידה מאוד נמוך (VLBW) ותלות בחמצן בגיל של 28 יום ובגיל של 36 שבועות לאחר וסת אחרון. החוקרים עשו שימוש במאגר הנתונים הניאונטלים (VLBW) הלאומי בישראל.

אוכלוסיית המחקר כללה תינוקות, שנולדו בין השנים 1997 ו-2004, בגיל היריון של 24-32 שבועות, אשר נזקקו להנשמה מלאכותית או לטיפול בחמצן. במחקר עשו השוואה של 4 תקופות זמן : 1997-1998 (תקופה אחת, פיק שימוש בסטרואידים), 1999-2000 (תקופה שנייה, שימוש בינוני), 2001-2002 (תקופה שלישית, ירידה צפויה בשימוש) ו-2003-2004 (תקופה רביעית, שימוש הכי נמוך). משתנה התוצאה, תלות בחמצן, התבסס על קריטריונים קליניים. במחקר נעשה שימוש במודלים של רגרסיה רב משתנים בכדי להתייחס למשתנים הערפלנים.

שימוש בסטרואידים ירד משמעותית ב-23.5% בשנים 1997-1998 ל-11% בשנים 2003-2004 (p<0.005). לאחר תקנון למשתנים ערפלנים רלוונטיים, ה-OR עבור טיפול בחמצן בגיל 28 יום בתקופה 4 לעומת בתקופה 1 היה 1.75, רווח בר סמך 95% : 1.47-2.09 ו-1.41, רווח בר סמך 95% : 1.15-1.73 בגיל של 36 שבועות לאחר וסת אחרון. המשך הממוצע של טיפול בחמצן עלה מ-25.3 ימים (רווח בר סמך 95% : 23.3-26.3) באזור 1 ל-28.0 ימים (רווח בר סמך 95% : 26.6-29.4) באזור 4. ההישרדות עלתה מ-78.5% באזור 1 ל-81.6% באזור 4 (p<0.005).

לסיכום, שימוש בסטרואידים ירד משמעותית מאז המודעות לתופעות הלוואי של טיפול זה. השינוי היה קשור זמנית עם עליה בתלות בחמצן בגיל של 28 יום ו-36 שבועות לאחר וסת אחרון. אך יש לציין כי ההארכה של טיפול בחמצן הייתה במידה מתונה בלבד.

Archives of Disease in Childhood – Fetal and Neonatal Edition 2007;92:F30-F33

הערות עורך:

עבודה זו רלוונטית מאד אלינו מאחר והיא נעשתה על הנתונים של כולנו (ותודה לפרופ’ שינוול וחב’ שערכו את המחקר הזה). ממחקר זה אנו למדים שאנו משתמשים הרבה פחות בסטרואידים אך ישנם הרבה יותר ילודים עם BPD. עדיין לא בטוח שהגענו למצב האופטימלי של שימוש מושכל בסטרואידים שימנעו BPD אך ללא תופעות לואי ככל האפשר.