מאת נעה גנזבורג, Bsc
מחקר חדש בחן דיווחים על סיבוכים נוירו-פסיכיאטריים ממחלת COVID-19. עם התקדמות המגיפה, חוקרים שאבו נתונים מפורטל רשת המבוסס על דיווחים מהירים של מקרים דרך כמה ארגונים נוירולוגיים בממלכה המאוחדת (ביניהם: ה-Association of British Neurologists, ה-Royal College of Psychiatrists , ה- British Association of Stroke Physicians ,מרופאים ורופאות נוירולוגיים ופסיכיאטריים וממחלקות לטיפול נמרץ). מהנתונים שנאספו עולה כי שינוי במצב המנטלי היה התופעה השנייה הנפוצה ביותר, לאחר תופעות צרברו-וסקולריות, בעיקר עם מקרים של אנצפליטיס, אנצפלופתיה, או אבחנות פסיכיאטריות חדשות, גם במטופלים צעירים יותר מגיל שישים. לדברי החוקרים, הממצאים מעידים כמה חשובה עבודה בין-תחומית בעידן של מחלת ה-COVID-19; על הרופאים והרופאות המטפלים לשים לב במידה וחולים החיוביים לוירוס מפתחים תסמינים צרברו -וסקולריים או שינויים במצב המנטלי, או לחשוד בהמצאות של COVID-19 עם הופעה של תסמינים נוירו-פסיכיאטריים חדשים. לדבריהם, יש חשיבות להפנות משאבים ומחקרים בחינת ההתפתחות של סיבוכים אלה כמו גם להתמקד בפיתוח אסטרטגיות יעילות לטיפול.
התסמינים הקליניים שחיפשו החוקרים ביחס לאבחון במחלת ה-COVID-19 הוגדרו כאירועים צרברו-קרדיווסקולריים (עם אירועים איסכמיים, דימומים, או פקקת שכללו את הפרנכימה של המוח או בחלל התת עכבישי) שינוי בתפקוד המנטלי (שינוי באישיות, בהתנהגות, בקוגניציה, או בהכרה), פגיעה נוירולוגית בפריפריה (בשורשי עצב, בעצבים הפריפריים, בצמתים נוירו-מסקולריים או בשריר) או תופעות אחרות (במקרה זה, יכלו המטפלים להוסיף מידע באופן עצמאי במידה שהמטופלים לא התאימו לקטגוריות שלעיל).
איסוף הנתונים נערך במהלך אפריל 2020 ובסך הכל בתקופה זו קיבלו החוקרים מידע על 153 מקרים שונים. החוקרים הבחינו בגדילה מעריכית בדיווח על המקרים, באופן דומה לזו של אבחון המחלה על ידי גופי בריאות הציבור במדינה.
הדיווח נעשה פרוספקטיבית, אך החוקרים אפשרו להוסיף מקרים רטרוספקטיבית בהינתן תאריך אשפוז או תאריך של ההערכה קלינית ראשונית. הנתונים הושוו לכלל המקרים של COVID-19 שדווחו על ידי גופי מערכת בריאות הציבור של ממשלת הממלכה המאוחדת. רק עבור 125 מטופלים הייתה אבחנה ודאית, סבירה או אפשרית (ודאות – באמצעות בדיקת באמצעות מטוש באף או בגרון, אם מדגם מה-CSF היה חיובי עבור RNA של הנגיף, או אם הבדיקה הסרולוגית הייתה חיובית (עם IgM או IgG); סבירות- אם נעשתה סריקת CT או רדיולוגיה שתמכה בממצאים אפילו אם הבדיקה הסרולוגית היתה שלילית או שלא נערכה כלל, ואפשרית- במידה שהרופא או הרופאה אבחנו את המחלה על בסיס קליני אפילו שבדיקות תומכות היו שליליות או לא נערכו). החוקרים מציינים כי גיל המטופלים הממוצע היה 71 שנים (עם טווח של 29-94 שנים, וטווח בין רבעוני 58-79).
77 (62%) מטופלים סבלו מאירועים קרדיווסקולריים: רובם- 57 מטופלים (74%) סבלו משבץ איסכמי, 9 מטופלים מדימום תוך מוחי ומטופל אחד מוסקוליטיס (דלקת בכלי דם) במערכת העצבים המרכזית.
כ-31% מ-125 המטופלים סבלו משינויים במצב המנטלי (בסך הכל, 39 מטופלים) כשתשעה מהם סבלו מאנצפלופטיה לא ספציפית ושבעה מאנצפליטיס (23 ו-18% בהתאמה), עבור 23 המטופלים הנותרים בקבוצה זו התקבלה אבחנה פסיכיאטרית, ועבור כמעט כולם -21 מטופלים- מדובר היה באבחנה חדשה.
בין המקרים שאובחנו היו פסיכוזה חדשה, תופעות נוירוקוגנטיביות הדומות לדמנציה, או הפרעות רגשיות.
מעניין לראות כי כמחצית מהמטופלים שהציגו שינוי במצב המנטלי היו צעירים מגיל 60, ומחציתם השניה מעל גיל 60, בעוד שבקרב הסובלים מתופעות סרברו-וסקולריות רק 18% היו מתחת לגיל שישים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!