החשיבות של לחץ בעבודה על שיעורי האובדנות של רופאים (Gen Hosp Psychiatry)

לחץ בעבודה בשילוב עם טיפול לא-הולם בהפרעות פסיכיאטריות, אחראי לשיעור הגבוה מהממוצע של מקרי אובדנות בקרב רופאים בארצות הברית, כך לפי תוצאות מחקר חדש מאוניברסיטת מישיגן באוניברסיטת אן הרבור, שפורסמו בכתב העת General Hospital Psychiatry.

החוקרים מצאו כי בקרב אלו שמתו בעקבות מעשה אובדנות, תועדה שכיחות מוגברת של הפרעה פסיכיאטרית או בעיות בעבודה בקרב רופאים. הם גם מצאו כי רופאים שמתו עקב מעשה אובדני נטלו בשכיחות גבוהה יותר תרופות אנטי-פסיכוטיות, בנזודיאזפינים וברביטוראטים, אך לא נוגדי-דיכאון (כפי שנמצא בבדיקות טוקסיקולוגיות).

החוקרים מציינים כי שיעורי האובדנות ברופאים גבוהים משמעותית, בהשוואה לשיעורים באוכלוסיה הכללית, ולמרות שיש מחקרים קודמים להערכת נושאי בריאות הנפש בסטודנטים לרפואה, מחקרים מעטים בחנו את הבריאות הנפשית והסיכון לאובדנות ברופאים.

במטרה לבחון גורמי סיכון ומחלות רקע הקשורות באובדנות של רופאים ולהשוות את ההבדלים האפשריים בין מעשי אובדנות של רופאים ושל אלו שאינם עוסקים ברפואה, החוקרים התבססו על נתונים ממערכת NVDRS (National Violent Death Reporting System).

המחקר כלל נתונים אודות כ-31,000 קורבנות אובדנות בגילאי 18 שנים ומעלה, מ-17 מדינות. מבין אלו, 203 היו רופאים.

החוקרים מצאו כי לא היו הבדלים משמעותיים בהפרעות הפסיכיאטריות בין רופאים ובין אנשים במקצועות אחרים (46% לעומת 41%) או באנשים עם דיכאון בהווה (42% לעומת 39%). בנוסף, לא זוהו הבדלים בין רופאים ולא-רופאים בנוכחות דיכאון בהווה, הפרעות שימוש באלכוהול או חומרים אחרים או מחלות פסיכיאטריות ידועות.

בקרב 48% מהרופאים ו-54% מהלא-רופאים, נשק חם היה השיטה הנפוצה לאובדנות בשתי הקבוצות. ברופאים, במקום השני היו הרעלות (23.5%), טראומה קהה (14.5%), חנק, שכלל תליה (14%). לאחר נשק חם, הסיבות נפוצות לתמותה בלא-רופאים כללו חנק (22%) ולאחר מכן הרעלה (18%) וטראומה קהה (6%).

בעיות בעבודה שתרמו לאובדנות ניבאו משמעותית את הסבירות לכך שמדובר היה במעשה אובדנות ע”י רופא (יחס סיכויים של 3.12, p<0.0005).

בדיקות רעלים גילו כי רופאים נטו יותר ליטול תרופות אנטי-פסיכוטיות, בהשוואה לאלו שאינם עוסקים ברפואה (יחס סיכויים של 28.7, p<0.0005). מגמה דומה תועדה עם נטילת בנזודיאזפינים (יחס סיכויים של 2.10) או ברביטוראטים (יחס סיכויים של 3.95).

נראה כי יש להשקיע מאמצים רבים יותר באבחנה ובטיפול בדיכאון בקרב רופאים ולהבין כיצד להפחית את הלחצים הכרוכים בעבודה.

Gen Hosp Psychiatry. Published online November 5, 2012

לידיעה במדסקייפ

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

יעדי לחץ דם בניהול יתר לחץ דם

יעדי לחץ דם בניהול יתר לחץ דם

מקור: NEJM
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|14/10/2026

המאמר סוקר את העדויות העדכניות ביותר בנוגע ליעדי לחץ דם סיסטולי, תוך התמקדות בשאלה האם יעד אינטנסיבי (פחות מ־120 מ”מ כספית) עדיף על היעד הסטנדרטי (פחות מ־140) עבור אוכלוסיות רחבות, כולל חולי סוכרת וקשישים?

טרמטיניב (Trametinib) הפחית דימומים תוך־מוחיים ומעבר אנדותלי־למזנכימלי במלפורמציות עורקיות־ורידיות מוחיות המושרות על ידי מוטציית KRASG12V בעכברים

טרמטיניב (Trametinib) הפחית דימומים תוך־מוחיים ומעבר אנדותלי־למזנכימלי במלפורמציות עורקיות־ורידיות מוחיות המושרות על ידי מוטציית KRASG12V בעכברים

מקור: Stroke
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|11/10/2026

המחקר בדק אם עיכוב של מסלול MAPK/ERK באמצעות התרופה טרמטיניב (מעכב MEK) יכול למנוע את התפתחות הנגעים ולצמצם את תופעת ה־EndMT (מעבר אנדותלי-למזנכימלי), תהליך שבו תאי דם מאבדים את זהותם ותורמים לחולשת כלי הדם

החלפת טיפול מאספירין כטיפול בודד לאחר שבץ מוחי לא־תסחיפי: סקירה שיטתית ומטה־אנליזה של רשת

החלפת טיפול מאספירין כטיפול בודד לאחר שבץ מוחי לא־תסחיפי: סקירה שיטתית ומטה־אנליזה של רשת

מקור: Stroke
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|29/09/2026

המחקר הנוכחי נועד לבחון מהי האסטרטגיה הטיפולית היעילה ביותר עבור חולים אלו: האם להמשיך עם אספירין, לעבור לנוגד טסיות אחר (כמו קלופידוגרל), או להוסיף תרופה נוספת לטיפול משולב (DAPT)?

השפעה תלוית־זמן של פרופילי התאמה (Mismatch) על תוצאים לאחר שליפת קריש מכנית (Thrombectomy) בשבץ איסכמי נרחב

השפעה תלוית־זמן של פרופילי התאמה (Mismatch) על תוצאים לאחר שליפת קריש מכנית (Thrombectomy) בשבץ איסכמי נרחב

מקור: Stroke
ד"ר דוד אוריון
ד"ר דוד אוריון
אין תגובות|25/09/2026

הטיפול בשבץ איסכמי עם ליבת שבץ גדולה (Large Ischemic Core) מעורר דיון רב בשנים האחרונות. המחקר בחן כיצד נוכחות של “אי התאמה” (Mismatch) – כלומר פער בין אזור המוח שכבר ניזוק באופן בלתי הפיך לבין אזור המוח שעדיין ניתן להצלה (Penumbra) – משפיעה על סיכויי ההחלמה של המטופל לאחר צנתור מוח, והאם חשיבות הפער הזה משתנה ככל שחולף הזמן מתחילת התסמינים

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן