מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Pediatrics עולה כי למעלה ממחצית מהילדים הקטנים ההולכים על קצות האצבעות יפסיקו לעשות זאת בעצמם עד גיל חמש. מרבית הילדים הנוהגים ללכת על האצבעות אינם צפויים לבעיות נוירופסיכיאטריות או הפרעות התפתחות.
לדברי החוקרים, הליכה הינה אבן דרך חשובה, ובמקרים בהם ההליכה אבנורמלית, לעיתים קרובות עולה חשש מצד הרופאים וההורים. הליכה על האצבעות עשויה ללוות הפרעות שונות, דוגמת שיתוק מוחין ודיסטרופיה של שרירים, אך עשויה להופיע גם בילדים ללא הפרעות אלו. במקרים אלו, נוהגים להשתמש בהגדרה של הליכה אידיופטית על האצבעות. הסיבה לכך אינה ידועה וייתכן כי נובעת מגורמים הקשורים בעצבים, בשרירים, בהתערבות של השניים, או בגורם לא-ידוע אחר.
במסגרת המחקר, הורים ללמעלה מ-1,400 ילדים לקחו חלק במחקר, שנערך בדרום-מזרח שבדיה. בעת בדיקת המעקב השגרתית כאשר הילדים היו בני 5.5 שנים, ההורים נשאלו מספר שאלות בנוגע לילדיהם והליכה על האצבעות. החוקרים מצאו כי 5% מכלל הילדים הקטנים הלכו לעיתים על האצבעות. עם זאת, עד גיל 5.5, פחות ממחציתם המשיכו לעשות זאת. לרוב, הליכה על קצות האצבעות הופיעה לראשונה כאשר התחילו ללכת באופן עצמאי, אם כי חלק הלכו באופן תקין במהלך השנה הראשונה ומעבר לה.
ילדים שהלכו בעבר על האצבעות עשו זאת במשך למעלה מ-1-2 שנים לפני שהלכו באופן תקין. ילדים שעדיין הלכו על האצבעות בגיל 5.5 שנים עשו זאת במשך 25% מהזמן. בילדים עם אבחנה של הפרעה קוגניטיבית או נוירו-פסיכיאטרית, דוגמת אוטיזם, נרשמה שכיחות גבוהה יותר של הליכה על קצות האצבעות; במחקר הנוכחי, 41% מהילדים הללו נהגו ללכת על האצבעות.
באשר להורים, חשוב שיבינו כי במרבית המקרים, הליכה על ה אצבעות אינה מעידה על בעיה כלשהי ברקע . עם זאת, הורים רבים חוששים באופן מובן כאשר ילדיהם מתחילים ללכת על קצות האצבעות. לעיתים רחוקות נדרש טיפול במצבים אלו בילדים בגיל שש שנים ומטה, אלא אם הגורם להפרעה הוא קיצור גיד אכילס או שרירי הרגליים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!