גירוי מוחי עמוק (Deep Brain Stimulation) לאזורים תת-קורטיקאליים במוח, המשמש כבר כיום לטיפול בכאב כרוני והפרעות תנועה, עשוי אף להביא לשיפור בתפקוד הריאתי, כך מדווחים חוקרים מבריטניה במאמר חדש שפורסם במהדורת פברואר של כתב העת Neurology.
במחקרים הדגימו החוקרים שיפור עקבי במדדי PEFR (Peak Expiratory Flow Rate) בחולים ללא מחלת ריאות ידועה, שקבל קיבלו טיפול DBS בשל הפרעות תנועה וכאב כרוני. השיפור במדד PEFR נרשם רק עם גירוי של אזור PAG (Periaqueductal Grey Matter) בגזע המוח וגרעין STN (Subthalamic Nucleus), אזורים תת-קורטיקאליים הידועים כבעלי השפעה על מערכת העצבים האוטונומית.
מדגם המחקר כלל 37 חולים (בגיל ממוצע של 53 שנים) עם אלקטרודות עמוקות במוח לטיפול בתסמונות כאב (17 חולים) או הפרעות תנועה (20 חולים). בקבוצת החולים עם תסמונות כאב, עשרה חולים קיבלו גירוי לאזור PAG ושבעה קיבלו גירוי לתלמוס הסנסורי. בקבוצת החולים עם הפרעות תנועה, עשרה חולים קיבלו גירוי לגרעין STN ועשרה לאזור GPi (Globus Pallidus Interna). גרעיני GPi והתלמוס הסנסורי הם גרעינים שאינם מוכרים כאתרים המשפיעים על התפקוד האוטונומי ושימשו כביקורות.
החוקרים מדווחים על עליה משמעותית במדדי PEFR בשיעור של 13-14% עם גירוי לאזורי PAG ו-STN, בעוד שגירוי של הגרעינים ששימשו כקבוצת ביקורת לא הביא לשינוי משמעותי במדדי PEFR.
בניגוד ל-PEFR, הגירוי לא הביא לשינוי במדדי FEV1 (Forced Expiratory Volume in 1 second) או ביחס FEV1/FVC. ממצא זה אינו מפתיע, מאחר שיחסי FEV1/FVC בתחילת המחקר לא העידו על שיפור במרכיב חסימתי, למעט בחולה אחד (חולה עם יחס FEV1/FVC של 67%, עם שיפור ל-72 עם גירוי ל-PAG; בחולה זה נרשם שיפור של 9.8% במדד FEV1).
ניתן רק לשער כי במידה ולחולים במחקר היו סימנים למחלת ריאות חסימתית, הדומים לחולה האמור, אזי ניתן היה לזהות שינוי גדול יותר במדדי FEV1 ויחס FEV1/FVC.
החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים במטרה לבסס את ההשפעה של גירוי תוך-גולגולתי על התפקוד הריאתי ולבחון אם המעגלים העצביים בחולי אסתמה מגיבים באופן דומה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!