במאמר שפורסם בכתב העת Rheumatology and Therapy מדווחים חוקרים מישראל על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפולים ביולוגיים מלווים בהיארעות נמוכה יותר של דלקת מפרקים פסוריאטית (Psoriatic Arthritis) לעומת מתוטרקסט בחולים עם פסוריאזיס, כאשר טיפול מקומי מלווה בשיעורי ההיארעות הנמוכים ביותר של דלקת מפרקים פסוריאטית.

מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי מבוסס על נתוני מאגר נתונים ישראלי להערכת היארעות דלקת מפרקים פסוריאטית ב-58,671 חולים עם אבחנה ראשונה של פסוריאזיס בין תחילת ינואר בשנת 2000 ועד סוף דצמבר בשנת 2020.  החולים סווגו לפי משטרי הטיפול: טיפול ביולוגי, מתוטרקסט, פוטותרפיה או טיפול מקומי.

חולים בזרוע טיפול פוטותרפי וטיפול מקומי לא קיבלו טיפול סיסטמי לפני הגיוס למחקר, במסגרתו נערך מעקב אחר החולים עד אבחנה של דלקת מפרקים פסוריאטית, החלפת טיפול, תמותה, או תום תקופת המחקר ב-10 בפברואר, 2022.

בקבוצת הטיפול במתוטרקסט תועדה ההיארעות הגבוהה ביותר של דלקת מפרקים פסוריאטית, אחריה קבוצת הטיפול במעכבי IL-12/23, טיפול כנגד IL-17, פוטותרפיה ומעכבי TNF. בכל קבוצות הטיפול הביולוגי יחדיו תועד סיכון מופחת לדלקת מפרקים פסוריאטית לעומת קבוצת הטיפול במתוטרקסט (יחס סיכון של 0.46, רווח בר-סמך 95% של 0.35-0.62).

טיפולים ביולוגיים לוו בסיכון גבוה יותר משמעותית לדלקת מפרקים פסוריאטית, בהשוואה לטיפול מקומי (יחס סיכון של 2.16, רווח בר-סמך 95% של 1.44-3.24).

חשיפה לשני תכשירים ביולוגיים לפחות (יחס סיכויים של 6.09, P<0.001) או טיפול קודם במתוטרקסט (יחס סיכויים של 1.88, p=0.026) נקשרה עם סיכון מוגבר לדלקת מפרקים פסוריאטית.

החוקרים מציינים כי לא הייתה להם גישה לנתוני PASI (או Psoriasis Area and Severity Index) ולכן ייתכן כי חומרת המחלה וערפלנים אחרים השפיעו על הקשר כך ששימוש בטיפול ביולוגי אינו בהכרח גורם אלא סמן למאפייני מחלה חמורים יותר.

בשורה התחתונה, ממצאי המחקר תומכים בחשיבות פסוריאזיס חמורה כגורם סיכון משמעותי לדלקת מפרקים פסוריאטית.

Rheumatology and Therapy, June 7, 2024

לידיעה במדסקייפ