ע”פ מחקר חדש מה-J Am Acad Dermatol החלפת הטיפול ל-adalimumab (יומירה) במטופלים עם פסוריאזיס שטופלו לפני כן ב-etanercept (אנברל), מתוטרקסט, או בטיפול פוטוטרתפי (NB-UVB) עם תגובה לא מספקת הובילה להשגת תגובה קלינית משמעותית בקרב כ-50% מהמטופלים .
החוקרים מציינים ברקע ומטרות המחקר כי חסרות עדויות לתוצאות של אסטרטגיות של החלפות טיפול בפסוריאזיס, כשבמחקר זה המטרה הייתה לקבוע את היעילות והבטיחות של העברת החולים ליומירה אשר התגובה שלהם לטיפול הראשוני לא הייתה אופטימלית.
המחקר ארך 16 שבועות במתכונת של תווית פתוחה כמחקר שלב IIIb במטופלים עם פלאקים של פסוריאזיס כרונית אשר הפסיקו טיפול לא אופטימלי ב- etanercept במהלך של 11-17 ימים לפני תחילת המחקר והתחלת הטיפול ביומירה, או 4-10 ימים קודם במטרותקסט ו-NB-UVB .
משטר הטיפול ביומירה היה לפי 80 מ”ג בשבוע הראשון, ולאחר מכן 40 מ”ג כל שבוע שני.
יעד המחקר המרכזי היה שיעור המטופלים המשיגים את הערכת הרופא הגלובלית (PGA) של “חופשי ” (clear ) או מינימלי בשבוע ה-16 למחקר.
בשבוע ה-16 למחקר ה-PGA של “חופשי” או “מינימלי” הושג ע”י 52% מקבוצת המחקר. בחלוקה לתת קבוצות יעד זה הושג אצל 49% בקרב קבוצת ה-etanercept , ואצל 61% מהמשתתפים מקבוצת המתוטרקסט ובקרב 48% ממשתתפי קבוצת ה-NV-UVB .
ארבעה מטופלים חוו הרעה של לפחות 125% בשטח הפסוריאטי ובאינדקס החומרה בהשוואה לערכים בתחילת המחקר.
פרופיל הבטיחות של יומירה היה עקבי עם התוצאות הידועות ממחקרים קלינים אחרים בפסוריאזיס. החוקרים מציינים שמגבלת המחקר הוא משך הזמן הקצר יחסית של 16 שבועות המעקב, וכן היותו גלוי תווית.
מסקנות החוקרים הן שכ-50% מהמטופלים המשיגים תגובה תת אופטימלית לטיפול ב- etanercept , מתוטרקסו או NB-UVB משיגים במעבר לטיפול ביומירה שיעורי תגובה קליניים משמעותיים. כמו כן מעבר מיידי ליומירה מטיפול תת אופטימלי קודם ללא תקופת חפיפה או התאמת מינונים אינו מעלה את הסיכון להתלקחות של פסוריאזיס.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!