ההשפעות הסיסטמיות של מעכבי VEGF בטיפול ברטינופתיה של פגות עדיין לא ידועות היטב ולכן יש מקום לבחור במינונים נמוכים יותר של Bevacizumab (אווסטין) או להחליף לתכשירים עם חשיפה סיסטמית פחותה.
מחקר BEAT-ROP הדגים השפעה חיובית של Bevacizumab לעומת לייזר בטיפול ברטינופתיה של פגות בשלב 3+. עם זאת, לא הייתה התייחסות מספקת להשפעות השליליות האפשריות שךל חשיפה סיסטמית לתכשיר זה.
מאחר ול-VEGF תפקיד חשוב בהתפתחות עצבים ואיברים בפגים, קיים חשש מוצדק כי עיכב VEGF עשוי להיות בעל השפעות ארוכות טווח על התפתחות מגוון איברים שונים, כולל המוח, ריאות, כליות ועצמות. מחקרים רבים בילדים בחנו את תופעות הלוואי של מעכבי VEGF במקרים של רטינופתיה של פגות וחלק מצאו סיכון מוגבר לעיכוב נוירו-התפתחותי חמור ותמותה. עם זאת, העדר נתונים מספקים נתונים בנושא אינו מאפשר להסיק מסקנות חד-משמעיות בנושא ובשלב זה, הנושא עדיין לא הוכרע.
מבין מעכבי VEGF, Bevacizumab הינו הטיפול המשמש בשכיחות הגבוהה ביותר ברטינופתיה של פגות אך הינו גם תכשיר עם חדירה גבוהה יותר ונוכחות ממושכת בזרם הדם. בעוד שמחצית החיים של Ranibiziumab הייא כשעתיים, ל- Bevacizumab זמן מחצית חיים של כשלושה שבועות והפינוי מזרם הדם בפגים אורך לפחות חודשיים.
הסיכון קיים, אך עדיין אינו מובן היטב ועד שהנושא יובהר היטב, סביר כי יש לנקוט בצעדים להפחתת הסיכון. הכותבים הציעו שתי דרכים להפחתת חשיפה סיסטמית: באמצעות בחירת מינון ו/או באמצעות בחירת תרופה.
במחקר בשלב 1 לקביעת מינון, קבוצת Pediatric Eye Disease Investigator Group בחנה את האפשרות להשגת יעילות דומה ברטינופתיה חמורה של פגות באמצעות מינונים נמוכים יותר של Bevacizumab והחוקרים הצליחו להראות כי מינון נמוך של 31 מיקרוגרם היה יעיל בכל 9 העיניים.
זיהוי מינון יעיל נמוך יותר של Bevacizumab עשוי להפחית את הסיכון למוגבלות נוירו-התפתחותית או השפעות מזיקות על איברים אחרים.
אפשרות נוספת היא שימוש ב-Ranibizumab, אשר יוצא מזרם הדם עם השפעה פחותה על רמות VEGF בדם. החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים, בעיקר מחקרים פרוספקטיביים, העשויים לסייע למצוא מענה לשאלה זו.
מתוך כנס Retina
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!