במאמר שפורסם בכתב העת BMJ מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי תקופת אבל באימהות לאחר הלידה מלווה בסיכון מוגבר לפסיכוזה בצאצא, עם סיכון גבוה במיוחד לאחר מעשה אובדני במשפחה הגרעיני.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הסיכון לפסיכוזה על-רקע אבלות משמעותית במהלך התקופה שלפני הלידה ולאחריה, בין ההפריה ועד תקופת הבגרות, ועם סיבות שונות לתמותה.
החוקרים ערכו מחקר פרוספקטיבי, מבוסס-קהילה, שכלל נתונים ממאגר ארצי בשבדיה, שכלל לידות בין השנים 1973-1985, עם מעקב עד שנת 2006.
במדגם שכלל למעלה ממיליון לידות (בין השנים 1973-1985), צאצאים שנולדו לאימהות שנחשפו לאבלות משמעותית שישה חודשים לפני ההפריה או במהלך ההיריון, או איבדו קרוב משפחה עד הגיעם לגיל 13 שנים, היו במעקב עד שנת 2006.
התוצא העיקרי של המחקר היה יחס הסיכויים לכלל אירועי פסיכוזה, פסיכוזה לא-אפקטיבית ופסיכוזה אפקטיבית.
תקופת אבלות של האם לפני ההפריה או במהלך ההיריון לא לוותה בעליה משמעותית בסיכון לפסיכוזה בצאצא (יחס סיכויים מתוקן של 1.24 לפני ההפריה; 0.95 במהלך הטרימסטר הראשון; 0.79 בטרימסטר השני ו-1.14 בטרימסטר השלישי). הסיכון עלה באופן מתון לאחר חשיפה לאובדן בן משפחה קרוב מהלידה עד גיל ההתבגרות (יחס סיכויים מתוקן של 1.17). דפוס הסיכון היה דומה עם פסיכוזה אפקטיבית ולא-אפקטיבית.
ההערכות היו גבוהות יותר לאחר תמותה של אדם מהמשפחה הגרעינית, בהשוואה לאדם מהשפחה המורחבת, אך נותרו לא-משמעותיות במקרים של חשיפה לפני הלידה; ככל שהחשיפה למקרה התמותה במשפחה הגרעינית הייתה מוקדמת יותר בתקופת הילדות (יחס סיכויים מתוקן של 1.84 בין הלידה עד גיל 2.9 שנים; 1.47 בין גיל 3-6.9 שנים, 1.32 בין הגילאים 7-12.9) ולאחר מעשה אובדני. לאחר מעשה אובדני, הסיכון היה גבוה יותר במיוחד לפסיכוזה אפקטיבית (יחס סיכויים מתוקן של 3.33 מהלידה עד גיל 2.9 שנים, 1.84 בין הגילאים 3-6.9 שנים ו-2.68 בין הגילאים 7-12.9 שנים). תקנון לערפלנים מרכזיים החליש את הקשר, אך לא סיפק הסבר לסיכון הנ”ל.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים להבנה טובה יותר של הנושא והתועלת של התערבויות מתאימות לתמיכה בילדים פגיעים ובני משפחתם.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!