מנתונים חדשים שפורסמו במהלך חודש מאי בכתב העת American Journal of Cardiology עולה כי מבין חולים שאושפזו בשל דלקת ריאות שנרכשה בקהילה, באלו שפיתחו במהלך האשפוז אירוע לבבי (אוטם שריר הלב או פרפור פרוזדורים) תועדה עליה בסיכון לתמותה מכל-סיבה או אירוע לבבי נוסף (מוות לבבי, אוטם לבבי לא-פטאלי, או אירוע מוחי) במהלך חציון מעקב של 17.4 חודשים.
מדגם המחקר כלל 301 מבוגרים שטופלו בחדר מיון, אובחנו עם דלקת ריאות שנרכשה בקהילה ואושפזו לבית החולים בין 2011-2014. חומרת דלקת הריאות סווגה על-פי מדד Pneumonia Severity Index וכן הושלמו בדיקות טרופונין ואק”ג.
המחקר כלל 187 גברים ו-114 נשים בגיל ממוצע של 71 שנים. מרבית המשתתפים במחקר (70%) סבלו מיתר לחץ דם, 26% אובחנו עם סוכרת מסוג 2 ו-24% סבלו מדיסליפידמיה. בנוסף, ב-12% תועדה היסטוריה של אירוע מוחי, ב-14% היסטוריה של פרפור פרוזדורים התקפי וב-12% פרפור פרוזדורים כרוני. החולים היו במעקב למשך חציון של 17.4 חודשים.
במהלך המעקב, 90 חולים הלכו לעולמם: 51% מהחולים שפיתחו סיבוך לבבי במהלך האשפוז ו-26% מאלו ללא סיבוך לבבי. החולים שהלכו לעולמם היו מבוגרים יותר (80.7 לעומת 68.6 שנים), עם שכיחות גבוהה יותר של סוכרת, יתר לחץ דם, מחלת כליות כרונית חמורה, היסטוריה של אירועים מוחיים, מדד PSI גבוה יותר ורמות טרופונין גבוהות יותר.
לאחר תקנון לערפלנים אפשריים, הסיכוי לתמותה במהלך המעקב היה גדול יותר בחולים מבוגרים יותר, עם דלקת ריאות חמורה יותר וסיבוכים לבביים באשפוז.
במהלך המעקב, 73 חולים פיתחו סיבוך לבבי: 49 חולים הלכו לעולמם מסיבות קרדיווסקולאריות, שישה חולים פיתחו אוטם לא-פטאלי של שריר הלב ושמונה אובחנו עם אירוע מוחי. אירועים אלו תוארו ב-47% מהחולים שפיתחו סיבוכים לבביים באשפוז ו-19% מהחולים ללא סיבוכים לבביים.
ממצאים אלו מדגישים את חשיבות זיהוי החולים בסיכון מוגבר מבין אלו המאושפזים בשל דלקת ריאות הנרכשת בקהילה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!