מחקר חדש שפורסם ב-eBioMedicine מראה כי נשים הסובלות מהשמנת יתר ותגובתן לתזונה מוגבלת בקלוריות אינה מספקת, ככל הנראה ייהנו מתוספת אימוני פעילות גופנית על מנת לרדת במשקל. בניסוי קליני אקראי מבוקר של 20 נשים עם השמנת יתר, אימוני כושר הפחיתו את מסת השומן ושיפרו את התפקוד הביו-אנרגטי של שרירי השלד למשתתפות עם פנוטיפ עמיד לדיאטה ויותר שומן בפלג הגוף התחתון.
למרות שלרוב שיטות לניבוי ירידה במשקל בתגובה לדיאטה הן תקפות, קיימת תת-קבוצה של חולים שמגיבה בצורה לא מספקת, למרות ההקפדה על הדיאטה. גורם משמעותי לכך עשוי להיות שונות אינדיבידואלית בהרכב השרירים. נתונים קודמים הראו שלמטופלים ב-20% התחתונים של הירידה במשקל תחת דיאטה היפוקלורית יש פחות סיבי שריר מסוג I ותפקוד מיטוכונדריה נמוך יותר בשרירי השלד. בנוסף, מחקרים קודמים הראו שאנשים עם ירידה במשקל מציגים מאפיינים שונים של שרירי השלד בהשוואה למטופלים עם אותו גיל ומין אך עם הצלחה בירידה במשקל. ממצאים אלו הובילו להשערה שפעילות גופנית עשויה להיות יעילה כאשר הדיאטה לבדה אינה מספקת. לכן, המחקר הנוכחי העריך את היעילות של פעילות גופנית על תפקוד המיטוכונדריאלי בנשים עם השמנת יתר עם היסטוריה מתועדת של ירידה מינימלית במשקל כתוצאה מדיאטה. בהסתמך על יותר מ-5,000 משתתפות, החוקרים זיהו את המאפיינים הבסיסיים של התגובה לדיאטה בנשים עם השמנת יתר. המשתתפות דורגו בעבר בחמישון העליון או התחתון של שיעור הירידה במשקל בששת השבועות הראשונים בדיאטה הכוללת 900 קק”ל ליום. החוקרים זיהו 20 נשים עם השמנת יתר (גיל ממוצע, 53 שנים), וסיווגו אותן לשתי קבוצות על בסיס האם הייתה להן עמידות לדיאטה (n=10) או רגישות לדיאטה (n=10). הקבוצות עברו התערבות משולבת בתרגילי אירובי והתנגדות של 6 שבועות.
בעוד שפעילות גופנית שיפרה את הרכב הגוף, תכולת המיטוכונדריה בשרירי השלד ואת חילוף החומרים בנשים עמידות לדיאטה, היו לה השפעות מינימליות בנשים שהגיבו לדיאטה. מטבולומיקת השרירים חשפה הבדלים קבוצתיים והתערבותיים אחרים, כולל סינתזה נמוכה יותר של ספינגוליפידים הקשורים לסרין בנשים עמידות לדיאטה לאחר אימון גופני.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!