מאת נעה גנזבורג, Bsc

פעילות גופנית מורידה את הסיכון למחלות לב וכלי דם ולתמותה, אך הקשר בינה לבין הפרעות קצב לא ברור לגמרי. מחקר חדש בא להעריך את הקשר בין פעילות גופנית (כפי שדווחה באופן עצמוני) לבין אירוע של פרפור עליות, הפרעת קצב חדרית וברדיאריתמיה בעוקבה מהממלכה המאוחדת. מממצאי המחקר, שעקב אחר קבוצה גדולה של נבדקים בממלכה המאוחדת, כי לפעילות גופנית השפעה מיטיבה והיא נקשרת לירידה בסיכון להפרעת קצב של העליות או בחדרים, ברמות שונות של עוצמת פעילות הגופנית, הן בנשים והן בגברים.

במחקר השתתפו למעלה מ-402,000 משתתפים, כ-52.5% מהן נשים, בגילאי 40-69 (מדובר בכ-2.8 מיליון שנות אדם במעקב שכלל הערכת דיווח עצמוני של פעילות גופנית שחושב ב-MET-דקה/שבוע (metabolic equivalent-minutes per week) בתחילת המחקר, הערכה גופנית מדוקדקת, ובדיקת היסטוריה רפואית של המשתתפים.

מקרים של הפרעות קצב נבחנו על פי אשפוז בבית חולים, או דיווח על מוות. הסיכון להיארעות של הפרעת פרפור עליות היה נמוך בקרב המשתתפים שהיו פעילים גופנית, כשהנשים מראות ירידה גדולה יותר בסיכון.

יחס הסיכונים עמד על 0.85 עבור 1500 לעומת 0 MET-דקה/שבוע, עם 95% CI וטווח של 0.74-0.98 בנשים, לעומת 0.90 ( 0.821.0 95% CI ) בגברים.   החוקרים הבחינו גם בירידה מובהקת בסיכון להפרעת קצב חדרית בפעילים גופנית, עם יחס סיכונים של 0.78 (1500 MET-שבוע/דקה , 95% CI  וטווח 0.640.96 )- ירידה שהיתה עקבית ברמות שונות של פעילות גופנית בין 0-2500  MET-שבוע/דקה .

סיכון נמוך להופעה של פרפור עליות נצפה גם בנשים שעסקו בפעילות גופנית בעוצמה גבוהה, גם אם באופן מתון (עד ל-2500 MET-שבוע/דקה). פעילות גופנית בעוצמה גבוהה נקשרה גם לירידה בסיכון להפרעות חדריות, ולא נצפה קשר בין זו לבין ברדיאריתמיה.

החוקרים מסכמים כי הסיכון לפרפור עליות או הפרעת קצב חדרית היה נמוך באופן עקבי בקרב נבדקים שהיו פעילים גופנית, והממצאים תומכים בהנחה שלפעילות גופנית השפעה מיטיבה שמביאה לירידה בסיכון להפרעות קצב בעליות או בחדרים.

https://academic.oup.com/eurheartj/article/41/15/1479/5709157