במאמר שפורסם בכתב העת Arthritis & Rheumatology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה קשר בין רמות גבוהות של פעילות גופנית ובין סיכון מופחת לדלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis).
מטרת המחקר הייתה לבחון את ההשפעות של פעילות גופנית ארוכת-טווח על הסיכון העתידי לדלקת מפרקים שגרונית במחקר עוקבה פרוספקטיבי.
החוקרים בחנו את הפעילות הגופנית והסיכון לדלקת מפרקים שגרונית בקרב נשים ממחקר Nurses’ Health Study II (1989-2015). שני ריאומטולוגים בחנו באופן בלתי-תלוי את הרשומות הרפואיות של נשים שדיווחו על אבחנה חדשה של דלקת מפרקים שגרונית בשאלונים דו-שנתיים. כל המקרים של דלקת מפרקים שגרונית ענו על קריטריוני ה-American College of Rheumatology משנת 1987 או על קריטריוני ה-American College of Rheumatology/European League Against Rheumatism משנת 2010.
בניתוח העיקרי בחנו החוקרים את היקף השעות המצטבר בטווח הארוך שהשקיעו הנשים בפעילות גופנית 2-8 שנים לפני אבחנת דלקת מפרקים שגרונית. ניתוח הנתונים כלל תקנון למדד מסת הגוף בגיל 18 שנים וערפלנים אפשריים תלויי-זמן.
מבין 113,366 נשים שנכללו במחקר, החוקרים זיהו 506 מקרים חדשים של דלקת מפרקים שגרונית (67.0% עם עדות לנוגדנים אופייניים למחלת המפרקים) במהלך למעלה מ-2.4 מיליון שנות-מעקב.
לאחר תקנון לערפלנים אפשריים, כולל עישון, איכות הרכב התזונה ומדד מסת הגוף בגיל 18 שנים, החוקרים מצאו כי עליה בסך המצטבר של שעות פעילות גופנית לוותה בסיכון מופחת לדלקת מפרקים שגרונית באופן הבא: יחס סיכון של 1.00 עם פחות משעת פעילות שבועית (קבוצת ייחוס), יחס סיכון ל 1.00 בנוכחות פעילות גופנית בהיקף של 1-2 שעות שבועיות, יחס סיכון של 0.92 עם פעילות בהיקף של 2-4 שעות שבועיות, יחס סיכון של 0.84 עם פעילות בהיקף של 4-7 שעות שבועיות ויחס סיכון של 0.67 בנוכחות פעילות גופנית בהיקף של לפחות שבע שעות שבועיות.
כאשר החוקרים ניסו להעריך את היקף ההשפעה של מדד מסת גוף עדכני על הקשר בין פעילות גופנית ודלקת מפרקים שגרונית הם מצאו כי מדובר ב-14.0 בכלל החולים עם דלקת מפרקים שגרונית ועל 20.0% באלו עם מחלה חיובית לנוגדנים.
ממצאי המחקר מצטרפים לעדויות בספרות הרפואית המרמזים לחשיבות גורמים מטבוליים בפתוגנזה של דלקת מפרקים שגרונית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!