מנתונים שפורסמו בכתב העת JAMA Oncology עולה כי פעילות גופנית והתערבות פסיכולוגית הן האמצעים היעילים ביותר להפחתת תשישות משנית לממאירות.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי תשישות משנית לממאירות עדיין מהווה את אחד המטרדים המשמעותיים ביותר עבור חולי סרטן במהלך הטיפולים ולאחריהם. כעת, הם השלימו מטה-אנליזה במטרה להשוות בין ארבעת ההתערבויות המומלצות למצבים אלו פעילות גופנית, התערבות פסיכולוגית, משלב פעילות גופנית והתערבות פסיכולוגית וטיפול תרופתי ולזהות גורמים בלתי-תלויים הקשורים ביעילות הטיפול. חומרת תשישות משנית לממאירות הוגדרה כתוצא העיקרי.
מבין 17,033 כותרים, החוקרים זיהו 113 מאמרי מחקרים ייחודיים (11,525 משתתפים ייחודיים, 78% נשים, גיל ממוצע של 54 שנים), שפורסמו בין 1 בינואר, 1999, ועד 31 במאי, 2016. המחקרים היו באיכות טוב, ללא עדות להטיית פרסום.
פעילות גופנית, התערבות פסיכולוגית ושילוב שתי אלו, הובילו לשיפור תשישות משנית לממאירות במהלך ולאחר טיפול ראשוני, בעוד שהתערבויות תרופתיות לא הובילו לשיפור זה. מהתוצאות עלה קשר בין תועלת הטיפול לתשישות משנית לממאירות ובין שלב הממאירות, מצב הטיפול הבסיסי, טיפול נסיוני, שיטת מתן טיפול נסיונית, סוג ההתערבות הפסיכולוגית, סוג קבוצת הביקורת, ניתוח לפי כוונה לטפל ומדדי תשישות.
מהתוצאות עלה כי התועלת של התערבויות התנהגותיות, בפרט פעילות גופנית והתערבות פסיכולוגית, אינה מיוחסת לזמן, קשב והשכלה, ושיטות התערבות ספציפיות עשויות להיות יעילות יותר בטיפול בתשישות משנית לממאירות בנקודות זמן שונות לאורך הטיפול במחלות ממאירות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי התערבויות פסיכולוגיות ופעילות גופנית יעילות בהפחתת תשישות משנית לממאירות במהלך ולאחר טיפול למחלה ממארת. התערבויות אלו נמצאו יעילות יותר מהטיפולים התרופתיים הזמינים כיום.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!