מנתונים חדשים שהוצגו במהלך כנס ה-Canadian Cardiovascular Congress עולה כי התפרצויות קצרות של אימון גופני בעצימות גבוהה הובילו לשיפור משמעותי בגורמי הסיכון למחלות לבביות ומטבוליות, בהשוואה לתכנית אימונים מסורתית בחולים עם סוכרת מסוג 2.

מדובר במחקר קטן יחסית, שכלל 76 משתתפים בלבד, שחולקו באקראי לשתי תכניות אימונים. בממוצע, המשתתפים היו מבוגרים, בגיל ממוצע של 65 שנים, עם מדד מסת גוף של 31 ק”ג למ”ר. בתחילת המחקר, ממוצע ריכוזי המוגלובין מסוכרר, LDL, HDL וטריגליצרידים בקבוצת ההתערבות לא היה שונה באופן מובהק סטטיסטית בהשוואה לאלו בקבוצת הביקורת. ריכוז המוגלובין מסוכרר ממוצע עמד על 8.18% ועל 8.14%, בהתאמה. ערכי LDL הממוצעים בשתי הקבוצות עמדו על 128 מ”ג לד”ל.

לאחר שלושה חודשים, בקרב משתתפים בקבוצת ההתערבות תועדה ירידה של 0.82% בריכוז המוגלובין מסוכרר, לעומת ירידה של 0.25% בקבוצת הביקורת, הבדל שהיה מובהק סטטיסטית.

עוד זיהו החוקרים ירידה קטנה בריכוז חלקיקי LDL, בהיקף של 6.2 מ”ג לד”ל, בקבוצת הביקורת, זאת לעומת ירידה של 14.3 מ”ג לד”ל בקבוצת ההתערבות. ההבדל בין הקבוצות היה מובהק סטטיסטית. ריכוז חלקיקי HDL השתפר גם הוא עם פרצי אימון גופני בעצימות גבוהה ונותר כמעט ללא שינוי עם פעילות גופנית מסורתית, וגם במקרה זה ההבדל בין הקבוצות היה מובהק סטטיסטית. רמות טריגליצרידים ירדו ב-76 מ”ג לד”ל באלו שלקחו חלק בקבוצת ההתערבות, ירידה שהייתה גדולה יותר משמעותית בהשוואה לירידה של 15 מ”ג לד”ל בקבוצת הביקורת.

החוקרים מציינים כי שיעורי ההישנות לתכנית ההתערבות היו גבוהים יותר משמעותית, בהשוואה לשיעורי היענות בקבוצת הביקורת. לאור ההבדלים בהיקף הפעילות הגופנית, החוקרים ערכו ניתוח נתונים שהוגבל למשתתפים עם היקף פעילות דומה ועדיין זיהו ירידה משמעותית בריכוז המוגלובין מסוכרר בקבוצת ההתערבות, כמו גם שיפור בגורמי סיכון למחלות לבביות ומטבוליות, בהשוואה לקבוצת הביקורת.

מתוך כנס ה-CCC

לידיעה במדסקייפ