במאמר שפורסם בכתב העת Medicine & Science in Sports & Exercise מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי גישות התערבות להגברת פעילות גופנית במבוגרים מתמקדות לעיתים קרובות בפעילות אירובית, אך מהנתונים עולה כי להפחתת זמן ישיבה והחלפתו בסוגים שונים של פעילות גופנית חשיבות רבה, בפרט במבוגרים שאינם פעילים גופנית.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ישיבה ממושכת זוהתה כגורם סיכון חשוב לתמותה מוקדמת, אך היקף התועלת עקב החלפת זמן ישיבה בפעילות גופנית או פעילות יומיומית אינה ידועה.
החוקרים עקבו אחר 154,614 מבוגרים בגילאי 59-82 שנים במחקר National Institutes of Health-AARP Diet and Health Study ללא מחלות כרוניות מג’וריות בתחילת המחקר ומסרו מידע מפורט אודות זמני ישיבה, פעילות גופנית ופעילות יומיומית. מודל סטטיסטי שימש להערכת הקשר בין החלפת זמני ישיבה ובין סוגים שונים של פעילות גופנית, עם מודלים שונים במשתתפים פחות פעילים ויותר פעילים.
במהלך 6.8 שנות מעקב תועדו 12,201 מקרי תמותה. זמן ישיבה ממושך יותר (12 שעות ומעלה לעומת עד 5 שעות) לווה בסיכון מוגבר לתמותה מכל-סיבה ותמותה קרדיווסקולארית. במבוגרים פחות פעילים גופנית (פחות משעתיים ביום של פעילות כוללת), החלפת שעה יומית של ישיבה בפעילות גופנית לוותה בירידה בשיעורי תמותה מכל-סיבה הן עם פעילות גופנית (יחס סיכון של 0.58) והן עם פעילות יומיומית (יחס סיכון של 0.70), כולל מטלות בבית, עבודה בגינה והליכה יומית. בקרב משתתפים פעילים יותר (פעילות כוללת של שעתיים ביום), החלפת זמן ישיבה בפעילות ייעודית לוותה בשיעורי תמותה נמוכים יותר (יחס סיכון של 0.91), אך לא כך היה עם פעילות יומיומית (יחס סיכון של 1.0). תוצאות דומות תוארו עבור תמותה קרדיווסקולארית.
Med Sci Sports Exerc. 2015;47(9):1833-1840
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!