רופאים ומטפלים העוסקים בפעילות גופנית בעצמם מעודדים יותר את המטופלים שלהם לעסוק בפעילות גופנית יומיומית כחלק מאורח חיים בריא, כך על פי סקירה של -24 מחקרי תצפית וארבעה מחקרים התערבותיים, שהוצגה במסגרת מפגש EPI|NPAM 2013 (Epidemiology and Prevention/Nutrition, Physical Activity and Metabolism 2013 Scientific Sessions) נראה כי שמירה על אורח חיים בריא ועיסוק בפעילות גופנית אצל רופאים מאפשרת להם להיות יועצים טובים לשינוי כזה באורח החיים של מטופליהם. המחקרים שנכללו בסקירה גילו לחוקרים כיצד הרגלי הפעילות הגופנית של המטפלים היו קשורים לייעוץ למטופלים לגבי פעילות גופנית: בכל המחקרים התצפיתיים (שהתבססו

בדיווחים אישיים בתגובה לשאלון

 נמצא כי להרגלי השמירה על פעילות גופנית של המטפלים, רופאים, אחריות, רוקחים ואחרים, כולל תלמידי רפואה וסיעוד, היתה השפעה משמעותית על האפשרות שהם יקדישו זמן להדרכה וייעוץ למטופלים אודות השמירה על כושר ופעילות גופנית.

המחקרים ההתערבותיים שנכללו בסקירה מצאו כי רופאים שעסקו בפעילות גופנית היו בסבירות גבוהה פי שניים עד פי חמש (מרופאים אחרים שלא עסקו בפעילות גופנית) לייעץ למטופליהם על ביסוס הרגל כזה.  בשניים מהמחקרים נמצא כי רופאים ששיפרו את רמת הפעילות שלהם היו בטוחים יותר לתמוך ולייעץ למטופליהם על שינוי התנהגותי דומה ועשו זאת ביתר יעילות. מחקר נוסף מצא כי תלמידי רפואה שהונחו כיצד לשפר את אורח חייהם סייעו והנחו את מטופליהם בהמשך לגבי פעילות גופנית בזמן ביקורת ובדיקות שגרתיות, יותר מעמיתיהם שלא עברו אימון דומה.

בתגובה למחקר ציין אחד המשתתפים בכנס כי נראה כי בפרק הזמן המצומצם שעומד לרשות הרופאים עם כל מטופל, אם הרופא עצמו בכושר, הוא כנראה יהיה יותר נכון להסביר ולעודד אורח חיים דומה במטופליו, והם בתגובה יקשיבו ביתר תשומת לב לרופא/ה המטפל/ת ויסתכלו על עצות אלה באופן חיובי, כשהרופא עצמו עשוי להיות מודל חיובי לחיקוי.

בנוסף צויין כי כאשר מייעצים למטופלים נראה שיש ערך לתרום מהנסיון האישי של שמירה על כושר גופני, כדי לעודד מטופלים לעשות את השינוי הזה בעצמם. מטופלים מגיבים טוב יותר לנסיון אישי מאשר להנחיה קלינית “קרה”.

EPI|NPAM 2013; New Orleans, LA, March 21, 2013. Abstract P420.