מאת ד”ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון ינואר של ירחון Clinical Infectious Diseases עולה כי התכשיר Miltefosine (מילטקס) הינו יעיל כטיפול בזיהום לישמניה מייג’ור רפרקטורי לטיפול בקרב אנשי צבא המשרתים בצפון אפגניסטן.
בעבודתם זו מדווחים החוקרים אודות השימוש בתרופה Miltefosine כקו שני לטיפול בקרב 34 חיילים עם זיהום ב-Leishmania Major. לדבריהם, ב-31 מהמקרים אנטימוניה לתוך הנגע לבדה או בשילוב עם קריותרפיה לא הביאו לריפוי הזיהום. בנוסף, עשו החוקרים שימוש ב-Miltefosine על מנת לטפל בשני חולים עם מספר רב של נגעי L. Major ובחולה נוסף בו הנגעים היו גדולים מדי לטיפול מקומי.
החוקרים מציינים כי ב-27 מהחולים הראו בדיקות Polymerase Chain Reaction (PCR) רצפי DNA זהים של ה-L. Major.
התרופה ניתנה כקפסולות פומיות במינון 50 מ”ג שלוש פעמים ביום עם הארוחות, למשך 28 ימי טיפול. בתום תקופת הטיפול, הראו כל החולים שיפור קליני אולם אף לא אחד מהם עבר ריפוי מלא. תוצאות בדיקת Quantitative nucleic acid sequence-based amplification (QT-NASBA) נותרו חיוביות ב-13 חולים, הפכו לשליליות ב-18 חולים, לא היו חד-משמעיות בחולה אחד ולא הושלמו בשני חולים נוספים. עם זאת, בתום שישה חודשים, 28 מהחולים השיגו ריפוי מלא, עם תוצאות QT-NASBA שליליות. שני חולים נוספים עדיין הראו נודולים, אולם ללא טיפול נוסף שני חולים אלו עברו ריפוי לאחר 8 ו-12 חודשים.
החוקרים מוסיפים כי ארבעה מהחולים לא הראו תגובה מספקת לטיפול ב-Miltefosine, או לחילופין סבלו מהישנות של הזיהום. שלושה מארבעת חולים אלו טופלו בנוסף בזריקות אנטימוניה לתוך-הנגע וחוו ריפוי כשישה חודשים לאחר מכן. החולה הרביעי (אשר סבל לדבריהם מנגעים מפושטים, לימפאנגיטיס ולימפאדניטיס בגפיים התחתונות) עבר ריפוי שישה חודשים לאחר קורס טיפולי שני בן 28 יום של אנטימוניה תוך-ורידית.
לדברי החוקרים, 21 חולים הראו ירידות חולפות בנפח פליטת הזרע, לרבות שניים אשר סבלו מהיעדרה המוחלטת. מצב זה שב לתקין לאחר הטיפול בכל החולים.
החוקרים מסכמים כי היתרון המרכזי של הטיפול ב-Miltefosine הינו דרך המתן הפומית שלו. עם זאת, הם מציינים כי הירידה המשמעותית בנפח פליטת הזרע מצריכה את המשך המחקר בתחום.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!