מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Pediatrics עולה כי ילדים עם סרטן אשר בעת אבחנת המחלה הממארת התגוררו בשכונות עם שיעורי עוני גבוהים בשלושת העשורים הקודמים תועד סיכון מוגבר לתמותה מוקדמת עקב ממאירות ותמותה עקב ממאירות בכלל, בהשוואה לאלו שהתגוררו באזורים ללא עוני ממושך.

החוקרים השלימו מחקר מבוסס-אוכלוסייה שהתבסס על נתוני מחלות ממאירות מסקר Surveillance, Epidemiology, and End Results-22, לצד מידע אודות השכונות ממאגרי נתונים באילינוי ומסצ’וסטס. הסקירה כללה 97,132 ילדים עם אבחנה של מחלה ממארת בין 2006 ו-2020.

במסגרת המחקר נבחן אם עוני ממושך – אשר הוגדר במקרים רמת ההכנסה של 20% ומעלה מהתושבים בשכונה הייתה מתחת לקו העוני לאורך לפחות 30 שנים – מלווה בסיכון מוגבר לתמותה מוקדמת עקב ממאירות, אשר הוגדרה כתמותה עקב ממאירות בתוך שלושה חודשים מהאבחנה, ותמותה כוללת עקב מחלה ממארת.

מבין כלל הילדים שנכללו במחקר, 12.63% התגוררו בשכונות עם עוני ממושך בעת האבחנה של הממאירות והם היו מעט צעירים יותר מהילדים בשכונות ללא עוני ממושך (גיל ממוצע של 9.32 לעומת 9.75 שנים). הממאירויות הנפוצות ביותר כללו לויקמיה (27.04%), גידולי מערכת עצבים מרכזית (16.56%) ולימפומה (15.68%).

מגורים בשכונות עם עוני ממושך לווה בסיכון מוגבר לתמותה מוקדמת עקב ממאירות (יחס סיכון מתוקן של 1.26, רווח בר-סמך 95% של 1.10-1.45) ותמותה כוללת עקב ממאירות (יחס סיכון מתוקן של 1.15, רווח בר-סמך 95% של 1.10-1.21).

שיעור גבוה יותר של ילדים שחורים והיספאנים אובחנו עם ממאירות בשכונות עם עוני ממושך (18.09% לעומת 59.47%, בהתאמה), בהשוואה לילדים מרקע דומה שהתגוררו בשכונות ללא עוני ממושך (9.19% לעומת 30.25%, בהתאמה).

החוקרים מסכמים וכותבים כי הבנת ההשפעה של מגורים בשכונות עם עוני ממושך על תוצאות מחלות ממאירות בילדים עשויה לסייע לרופאים לספק מענה טוב יותר לצרכים של המטופלים וזיהוי הזדמנויות להתערבויות מבוססות-עדויות.

Pediatrics, April 2025

לידיעה במדסקייפ