מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Pediatric Dermatology עולה כי אין קשר משמעותי בין אבחנה של ויטיליגו בילדים ובין הפרעה בחדות ראיה. החוקרים כותבים כי ממצאים אלו אינם תומכים בצורך בהשלמת בדיקות שגרתיות להערכת הראיה באוכלוסייה זו.

החוקרים השלימו סקירה רטרוספקטיבית של הרשומות הרפואיות של 248 ילדים עם ויטיליגו (גיל ממוצע של 8.8 שנים) שטופלו במרפאות עור בין השנים 2000 ו-2023. הם ערכו השוואה בין חולים אלו ובין 496 ביקורות בריאות התואמות בגיל ומין.

התוצא העיקרי היה מעבר בדיקת חדות ראיה. בילדים מעל גיל 5 שנים, חדות ראיה של 20/20, 20/15, או 20/16 הוגדרה כבדיקה עוברת. בילדים בגילאי 5, 4 ו-3 שנים, ציוני מעבר הוגדרו כ-20/30 או טוב יותר, 20/40 או טוב יותר, ו-20/50 או טוב יותר, בהתאמה. כישלון הוגדר במידה ותועד כישלון באחת מהעיניים.

בילדים עם ויטיליגו תועדו שיעורי כישלון מעט גבוהים יותר במבחנים להערכת חדות הראיה, לעומת הביקורות (47% לעומת 44%, p=0.0476). לאחר תקנון להיסטוריה משפחתית ואבחנות גנטיות, קשר זה לא נותר עוד מובהק סטטיסטית (p=0.443).

היסטוריה משפחתית של אובדן ראיה (יחס סיכויים של 2.35, p=0.003) ואבחנה גנטית (יחס סיכויים של 4.95, p=0.004) נקשרו עם ירידה בחדות ראיה. גורמים אחרים, דוגמת נוכחות ויטליגו סגמנטלי לעומת לא-סגמנטלי או מעורבות הפנים, לא השפיעו על תוצאות בדיקות חדות ראיה.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר עולים בקנה אחד עם הספרות הרפואית לפיה ויטיליגו אינו מלווה בסיכון מוגבר להפרעות בחדות ראיה, אך אינן שוללים את האפשרות כי ישנן השפעות תת-קליניות עדינות יותר על הרשתית. הם קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה לסייע בהנחיות לבדיקות סקר באוכלוסייה זו.

Pediatric Dermatol, Feb 20, 2025

לידיעה במדסקייפ