מגיפת האופיואידים בארצות הברית הובילה לעלייה בשיעור מקרי המוות ממנת יתר, תמותה אימהית, ותסמונת גמילה בילודים (NAS). במחקר אקראי כפול-סמיות שנערך במרכז הרפואי של אוניברסיטת קנטקי ופורסם ב-Pediatrics, החוקרים השוו את היעילות של Clonidine למול מורפין בטיפול בתסמונת גמילה מאופיואידים בילודים.
כ-1,107 תינוקות נבדקו להתאמה למחקר, מתוכם 120 עמדו בקריטריונים ונכללו במחקר. קריטריוני ההכללה כללו חשיפה תוך-רחמית לאופיואידים, גיל הריון ≥35 שבועות, גיל ≤7 ימים, והיעדר בעיות רפואיות אחרות. התינוקות חולקו אקראית לשתי קבוצות: 60 תינוקות קיבלו Clonidine במינון של 1 מק”ג/ק”ג/מנה ו-60 תינוקות קיבלו מורפין במינון של 0.06 מ”ג/ק”ג/מנה, כל 3 שעות.
התוצאות הראו כי משך הטיפול לא היה שונה משמעותית בין הקבוצות, עם חציון של 17 ימים בקבוצת הClonidine ו-15 ימים בקבוצת המורפין (P=0.48). משך האשפוז היה דומה גם כן, עם חציון של 22 ימים בקבוצת הClonidine ו-19 ימים בקבוצת המורפין (P=0.30).
נקודה משמעותית היא שיותר תינוקות בקבוצת הClonidine (45%) נזקקו לטיפול משלים בהשוואה לקבוצת המורפין (10%). החוקרים מציינים כי הדבר עשוי להיות קשור למשך מחצית החיים הארוך יותר של Clonidine (14 שעות) לעומת מורפין (6.5 שעות), מה שמוביל להשגת ריכוז יציב בשלב מאוחר יותר.
הביצועים הנוירו-התנהגותיים, כפי שנמדדו במדד NNNS, הראו כי בהתחלה תינוקות בקבוצת הClonidine הציגו ביצועים נמוכים יותר, אך בסיום הטיפול לא היה הבדל משמעותי בין הקבוצות. ממצא זה מעודד במיוחד לאור העובדה שתפקוד נוירו-התנהגותי מהווה מדד מנבא לתוצאות התפתחותיות בגיל הרך.
הערות עורך:
לאור המחקר הזה, נראה שעל מנת לשפר את תוצאות הטיפול ב-Clonidine ייתכן ונצטרך לתת מנת העמסה (או להתחיל במינון גבוה יותר בימים הראשונים עד להגעה לשווי משקל) או שניתן יהיה לתת בתחילת הטיפול מינון משולב של מורפין ו-Clonidine ובהמשך לעבור לטיפול רק ב-Clonidine. ייתכן ובצורה זו נוכל להימנע מתופעות הלוואי המשוייכות למורפין ו/או יהיה קל יותר לעבור לטיפול שאינו מחייב מסגרת אישפוזית במקרים המתאימים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!