ילדים ובני נוער הסובלים מזיהומי עצם או פרק לא מסובכים לרוב מטופלים באנטביוטיקה תוך ורידית באשפוז. מחקר ארצי מבוקר עם הקצאה רנדומלית שנערך בדנמרק בין השנים 2020-2023 ופורסם לאחרונה בLANCET לבריאות הילד והמתבגר, בדק את יעילות ובטיחות התחלת טיפול אנטיביוטי פומי מול התחלת טיפול אנטיביוטי תוך-ורידי בילדים ובני נוער עם זיהומי עצם/פרק לא מסובכים.
משתתפי המחקר (248 ילדים ומתבגרים בגילאי 3 חודשים עד 17 שנים) חולקו אקראית ביחס 1:1 לקבלת טיפול תוך ורידי בצפטריאקסון (100 מ”ג/ק”ג במנה בודדת) למול טיפול פומי (ילדים מתחת לגיל חמש טופלו באמוקסצילין 100 מ”ג/ק”ג ליום וקלבולונט 12.5 מ”ג/ק”ג ליום מחולק לשלוש פעמים ביממה, ילדים מעל גיל חמש טופלו בדיקלוקסצילין 200 מ”ג/ק”ג מחולק לארבע פעמים ביממה).
התוצאה העיקרית שנמדדה היתה נזק שיירי (סקוולה) לעצם/פרק המעורב/ת חצי שנה לאחר הטיפול, שביטוייה היה פגיעה בתפקוד או תנועת העצם/פרק. בנוסף הוערכה הבטיחות של הטיפול (מבחינת שכיחות סיבוכים חמורים, צורך בניתוח, או תופעות לוואי חמורות של הטיפול הנבחר).
העדר נחיתות (non-inferiority) הוגדר כהבדל סיכון (risk-difference) שהינו פחות מ-5% בין הטיפול הפומי לטיפול התוך ורידי, ואכן, מבחינת יעילות הטיפול, נצפה הבדל סיכון שהינו 0%, כלומר, לא היה הבדל ביעילות הטיפול בין הקבוצות. מבחינת בטיחות הטיפול, בקבוצת הטיפול הפומי 9.8% נזקקו לניתוח לעומת 5.6% בקבוצת הטיפול התוך-ורידי, משמע שגם מבחינה זו הבדל הסיכון היה נמוך מ-5%. שכיחות הסיבוכים היתה נמוכה בשתי הקבוצות, ללא הבדל משמעותי בין שתי הקבוצות, ובנוסף לא נצפה הבדל בשיעור כשלון הטיפול או צורך בהמרת הטיפול האנטיביוטי בין הקבוצות.
תוצאות המחקר הראו שטיפול התחלתי באנטיביוטיקה פומית לטיפול בזיהומי פרק/עצם לא מסובכים אינו נחות לעומת טיפול התחלתי באנטיביוטיקה תוך ורידית.
הערת העורך
תוצאות המאמר החשוב מצביעות על יעילות ובטיחות הטיפול הפומי בזיהומי עצם/פרק שאינם מסובכים. בעבר מטופלים אלו היו מאושפזים לתקופה ממושכת. טיפול פומי יפחית שימוש בעירויים/צנטרים תוך ורידיים, ועשוי להפחית את ימי אישפוז ומשמעויותיהם לגבי המטופלים, משפחותיהם ומערכות הבריאות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!